מעילות מסוגננות

חברת עמילות המכס מנטפילד העמידה בראש המחלקת היצוא שלה את מיכה פיקרסקי ואף העניקה לו הטבה - פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הבטוח המגן.

כעבור ארבע שנים התברר כי פיקרסקי מועל בכספים.

למרות זאת החליטה מנטפילד להמשיך ולהעסיק אותו כדי שתוכל לנכות מדי חודש חלק משכרו להחזר כספי המעילה.

חלפו שנתיים ואצל חברת המגן התקבל מכתב בו התבקשה זו להעביר את פוליסת ביטוח המנהלים לבעלותו של פיקרסקי וכן לשלם לו את הפיצויים שהצטברו בפוליסה.

המכתב נכתב על נייר מכתבים של מנטפילד ונחזה להיות חתום על ידה בחותמת בצרוף חתימה מוכרת מפניות קודמות של מנטפילד.

אל המכתב צורף כנדרש במקרים אלה טופס 161 המיועד למס הכנסה אשר נחזה אף הוא להיות חתום על ידי מנטפילד.

חברת המגן פעלה על פי האמור במכתב והעבירה את כספי הפוליסה לפיקרסקי.

חלף חודש והמגן קיבלה מכתב נוסף מאת מנטפילד, ממנו הסתבר בפעם הראשונה לחברת הבטוח על דבר המעילות ונסיבות עזיבת העבודה.

הענין כולו התברר בפני השופטת אסתר חיות בבית משפט השלום בתל-אביב.

אכן - קובעת השופטת חיות - היחסים שבין בעל פוליסה למבטחת הינם יחסי אמון מיוחדים המזכים את בעל הפוליסה לצפות לכך שהמבטחת לא תשלם לעובד את כספי הפיצויים אלא באישור המעביד ועל פי בקשתו. אלא שחברת המגן נקטה באמצעים סבירים כדי לוודא כי הבקשה לשחרור כספי הפיצויים המופנית אליה היא אכן פנייתו של המעביד.

כותרת הבקשה לפדיון, החתימות והחותמות שעליה, הפרטים השונים, כל אלה אומתו על ידי עובדת החברה אל מול מסמכים קודמים שמקורם בחברת מנטפילד.

חברת מנטפילד עצמה, בעשותה את הביטוח, הציגה את פיקרסקי כאחד מבעלי החברה ועובד בכיר בה. גם מצג זה הניע את חברת המגן להאמין כי אכן הבקשה היא אמיתית.

יתירה מזו, מוסיפה השופטת חיות, עובדות המקרה כפי שנפרשו בבית המשפט מעלות תמיהות לא מעטות באשר לדרך בה נהגה חברת מנטפילד.

האחרונה ידעה מזה שנתיים כי פיקרסקי מעל בכספיה וכי הוא מסוגל למעשה רמאות. למרות זאת אפשרה לו גישה לנייר המכתבים ולחותמות שלה.

חברת מנטפילד אף ראתה כי פיקרסקי חוזר ופועל בדרכי רמיה גם לאחר שניתנה לו הזדמנות חוזרת.

למרות כל אלה לא ראתה מנטפילד לנכון להתריע בפני המגן ולהעמיד אותה מבעוד מועד על הסיכון כי פיקרסקי ינקוט במהלך של תרמית לצורך קבלת כספי הפיצויים.

ההסבר של מנכ"ל מנטפילד בבית המשפט לפיו המעילות של פיקרסקי היו מסוגננות וכי "קשה להשליך מזה שלכל מקום שילך הוא יקח כסף שלא מגיע לו" הינו דחוק ביותר, קבעה השופטת, ואין בו כלל וכלל כדי לסבר את האוזן.

תביעת מנטפילד נדחתה והיא חויבה בתשלום הוצאות המשפט.