כספים שירדו לטמיון

אליהו צור ומיכאל סעד היו שותפים בעסקיהם אך ניהלו אותם באמצעות חברה.

הם היו בעלי המניות היחידים בחברה ונרשמו רשמית כדירקטורים וכמנהלים.

כדי להבטיח את זכויות הפרישה שלהם, תוך ניצול יתרונות המס, החליטו השניים לפתוח פוליסות ביטוח מנהלים בחברת הבטוח איילון.

אל תוך הפוליסות הללו הפרישה החברה, כבעלת הפוליסות, מדי חודש את הסכומים המוכרים עבור פיצויי פיטורים ותגמולים.

לימים עלו עסקי השניים על שרטון והחברה הגיעה לכלל פירוק.

בין מפרק החברה לבין צור וסעד התעוררו חילוקי דעות בדבר גורלם של הכספים שהופרשו לפוליסות עבור פיצויי פיטורים. לגירסת המפרק צריכים אלה לעבור מחברת הבטוח אל קופת הפירוק ולהתחלק כדין בין נושי החברה. צור וסעד לעומתו הסתמכו על הוראת חוק מפורשת (סעיף 26 (א) לחוק פיצויי פיטורים) הקובעת כי "סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פירוק".

המחלוקת הובאה בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב השופט ד"ר אליהו וינוגרד.

שורש הסכסוך נוגע בשאלת מעמדם של צור וסעד כלפי החברה, סבור השופט וינוגרד, שכן רק להפרשות במסגרת יחסי עובד ומעביד ניתנת הגנת החוק מפני פירוק.

אכן גם בין חברה לבין אדם השולט בה בלעדית ייתכנו יחסי עובד ומעביד. אלא כדי שכך יהיה עליו להקדיש את כח עבודתו בפועל לניהול עסקי החברה.

דירקטור, כשלעצמו, איננו עובד החברה, אף אם הוא מקבל משכורת ממנה.

"לא הובאו בפני כל ראיות ונתונים בדבר משכורתו של כל אחד מבעלי החברה הנדונה. וודאי שלא על הקשר בין שעור התשלום החודשי וכמותה ואיכותה של העבודה שעשה. למותר לציין כי לא הוצג בפני חוזה עבודה כלשהו, או ציון יחסי עבודה בתקנון החברה, או אפילו רישום כלשהו בפרוטוקול, היכול להעיד על יחסים כאלה. מסמך כזה אינו הכרחי אך יש בו חשיבות כאשר מדובר בחברה שהינה מעין שותפות למעשה".

"בהעדר נתונים אלה" - מוסיף השופט וינוגרד - "אין בידי לקבוע מי מבין השניים, אשר לכאורה הינם שותפים בחברה, הם אף בעלי מעמד של עובדים בה וזכאים לפיכך לפיצויי פיטורים".

העברת מרכיב התגמולים שבפוליסות לידי צור וסעד היתה מוסכמת על מפרק החברה, אך השופט וינוגרד לא היה מוכן לאשר הסכמה זו.

גם בתחום זה, שריון הזכויות מפני פרוק נוגע לעובדים בלבד.

השופט וינוגרד ראה לפיכך את צור וסעד כמוטבים רגילים בלבד בנוגע לשני מרכיבים יחד.

בהתאם להוראות חוק חוזה הבטוח חייבים מוטבים רגילים (להבדיל ממוטבים בלתי חוזרים) לרכוש את זכויותיהם בפוליסות מידי המפרק בכסף מלא, אף על פי שהפוליסות נעשו לטובתם.

כספי הפיצויים והתגמולים שנצברו בפוליסות ביטוח המנהלים הועברו אם כן לקופת הפירוק. כל זאת בכפוף

לאפשרות שניתנה לצור וסעד לרכוש את הזכויות שבפוליסות תמורת תשלום ערך פדיון הפוליסות ביום מתן צו הפירוק לידי מפרק החברה.