חדירה בכוח

גבאי בית הכנסת ברמת חן מצא באחד הבקרים, כי ארון הקדוש פרוץ. ארבעה ספרי תורה היו חסרים. התברר כי אלמונים חדרו לבית הכנסת דרך חלון צדדי, שלא ננעל. על החלון נראו סימני בוץ.

חברת סהר, אשר ביטחה את תכולת בית הכנסת דחתה את התביעה. הפוליסה אומנם מכסה נזקי פריצה, טענה סהר, אולם זאת בתנאי שהחדירה לבית הכנסת בוצעה בכוח ונשארו סימנים המעידים על כך. גם סימני הבוץ שנמצאו על החלון אינם מעידים על השימוש בכוח.

המחלוקת בין בצדדים הגיע לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופטים גבריאל בך, מיכאל חשין ויעקב קדמי.

השופט בך מפנה את תשומת הלב לעובדה שהפוליסה, במקרה הנוכחי, אינה דורשת כי הפריצה תעשה בכוח ובאלימות אלא בכוח בלבד. ניתן לתאר מקרים רבים, מבהיר השופט, בהם תתבצע חדירה תוך שימוש בכוח, אך לא באלימות. כך לדוגמא, ייתכן כי גם דחיפת חלון סגור, אך לא נעול, על מנת לפתחו תחשב לפריצה בכוח.

במקרה הנדון, אומר השופט, השתמש הגנב בכוח בטפסו על קיר בית הכנסת, דבר שאפשר לו לחדור לתוך הבית דרך חלון צדדי. זוהי לכל הדעות דרך בלתי מקובלת של כניסה לתוך הבית.

קשה גם להטיל ספק בכך שהיה צורך בשימוש בכוח לצורך אותו טיפוס.

השופט פונה לדוקטרינה שהתפתחה במשפט האמריקאי. לפי דוקטרינה זו יש לפרש את פוליסת ביטוח "בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח". דוקטרינה זו הוחלה במשפט האמריקאי בצורה רחבה, בהתעלם מבהירותה או אי בהירותה של לשון הפוליסה.

השופט בך קובע כי יש לקחת בחשבון דוקטרינה אמריקאית זו. אלא שיש לצמצם את תחולתה לאותם מקרים בהם אין הפוליסה מכילה פתרון חד משמעי למצב שהתהווה, או כאשר הכתוב מוביל לתוצאה אבסורדית אשר הדעת אינה סובלתה.

השופט קדמי סבור אף הוא כי בנסיבות העניין נכון וראוי לפרש את הוראות הפוליסה על בסיס העקרון של "כיבוד ציפייתו הסבירה של המבוטח".

כאשר מדובר ב"עסק", מבהיר השופט, רשאי המבטח להניח כי המבוטח ער לחובתו לנקוט באמצעי מיגון כנגד חדירה, באופן שהסיכון שהמבטח נוטל על עצמו מצומצם לחדירה אגב שימוש בכוח של ממש.

לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר באגודה וולונטרית המקיימת פעילות חברתית על בסיס התנדבותי. רכוש כזה, דוגמת בית הכנסת, מתנהל בהתנדבות. חסרה כאן אותה "זיקת שייכות" של בעל עסק לרכושו המשנה את אופי הדאגה לשלמות הרכוש.

במילים אחרות, "ציפייתו הסבירה" של ועד בית הכנסת, היתה ללא ספק שגניבת תכולתו של בית הכנסת, אגב חדירה לתוכו שלא בדלת הקבועה לכך, תובא בגדר "גניבה אגב פריצה".

ציפייה של מבוטח מסוג זה מקנה לדרישת ה"חדירה אגב שימוש בכוח" משמעות מיוחדת במינה. דרישת הכוח הופכת ל"דלה". מרכז הכובד מוסט לעבר אופיה של הכניסה שלא בדרך שנקבעה לכך.

מפסק הדין עולה כי ייתכן ואותה פוליסה תפורש באופן שונה בהתאם לזהותו של המבוטח, ולעיתים תוך התעלמות מכוונתו של המבטח. השופט בך אף מבהיר כי הוא ער לכך שהתנאי בדבר "חדירה בכוח" הוכנס לפוליסה כדי להניע את המבוטחים לשמור על המבנה המבוטח שלהם ביעילות בפני הגנבים. שמירה זו תאפשר הוצאת פוליסה מסוג זה בפרמיה נמוכה יחסית. אולם העניין הזה נתון בידי חברת הביטוח עצמה. אם סבורה היא שלא תוכל לעמוד בנטל המשתמע מפסק הדין, מבהיר השופט, היא תדע למצוא את דרכה ותשכיל למצוא פתרון לבעיה זו. בכל מקרה, יהא אשר יהא בעתיד נוסח הפוליסה בנקודה זו - מחובתה של חברת הביטוח להבהיר למבוטח את מצב תחולת הביטוח לאשורו בעת עריכת ההסכם עמו.

בסופו של דיון חויבה סהר בתשלום מלוא תגמולי הביטוח לועד בית הכנסת.