חדירה ללא הבלטה

תמי תמיר ניהלה חנות לממכר בגדים ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. באחד הימים ארעה פריצה לחנות. רוב הסחורה שהיתה בחנות נגנבה.

תמיר פנתה לחברת הביטוח אליהו, בה היתה החנות מבוטחת מפני פריצה, ודרשה לקבל פיצוי עבור הסחורה. אליהו סירבה לדרישה.

אליהו הפנתה את תשומת לב מבוטחתה תמיר לסעיף בפוליסה הקובע כי כדי שגניבה תהיה מכוסה, עליה להיות מבוססת על "חדירה שבוצעה באלימות או בכוח ונשארו סימנים חיצוניים אלימים וגלויים לעין".

אליהו לא חלקה על כך שרוב הסחורה בחנות נגנבה. אולם, לגירסתה, נעדרו מהגניבה האלימות והסימנים החיצוניים המעידים עליה.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ונדונה בפני הרכב השופטים יהושע גרוס, יהושע בן שלמה ומיכל רובינשטיין.

החדירה לחנות נעשתה כנראה דרך הדלת האחורית של החנות. זו נמצאה לאחר הארוע פתוחה, כאשר לשונית המנעול בחוץ. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, אכן לא נתקיימו בגניבה האלמנטים הנדרשים בדבר אלימות וסימנים חיצוניים המעידים עליה. אולם סייגים אלה בקשר להוכחת הפריצה על ידי סימני אלימות חיצוניים - מבהירה השופטת רובינשטיין - רשומים בפוליסה בדרך שאינה עונה על דרישות חוק חוזה הביטוח.

החוק דורש כי תנאי או סייג לחבות המבטח יפורטו בפוליסה בהבלטה מיוחדת, אחרת המבטח אינו יכול להסתמך על סייג כזה.

בפוליסה של אליהו נדון ענין הפריצה באחד הפרקים הראשונים, בו בזמן שהתנאי המסייג בענין פריצות מובא 9 פרקים ו- 12 עמודים לאחר מכן. אין גם כל הבלטה של התנאי המסייג, מוסיפה השופטת.

השופטת דחתה מכל וכל את טענת אליהו, כי דרישת הסימנים החיצוניים איננה סייג או תנאי לאחריותה של אליהו כמבטחת מפני פריצה, אלא זוהי עצם ההגדרה של "פריצה" בפוליסה ומה שאינו עונה להגדרה זו אינו בגדר "פריצה".

בטענה זו, גורסת השופטת, יש משום נסיון לעקוף את הכללים המחייבים בדבר הבלטת סייגים בפוליסה. המונח "פריצה" הובא בפרק השלישי של הפוליסה ללא הגדרה מיוחדת. מכאן שיש להבינו על פי המשמעות הפלילית הרגילה. בחוק הפלילי מוגדר המונח "פריצה" כשבירה של חלק פנימי או חיצוני של בנין, או פתיחה במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת של דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין, או פתח הנותן מעבר לחלק בבנין.

פירוש הדבר, קובעת השופטת, כי פריצה, על פי המשמעות הפלילית, כוללת גם כניסה שלא כדין בעזרת מפתח, משיכה או דחיפה, ואלו בין האפשרויות הסבירות לתאר את מה שארע בחנותה של תמיר.

התנאים והסייגים המובאים בפוליסת אליהו בעמודים שלאחר מכן לא מהווים איפוא את ההגדרה הראשית של המושג פריצה, אלא תנאים מסייגים שבאו להצר ולהגביל את המשמעות הפלילית הרגילה שיש למונח פריצה. פעולה מסייגת כזאת חייבת להעשות במסגרת הקבועה בחוק חוזה הביטוח, דהיינו תוך כדי הבלטה וציון הסייג בסמוך לנושא שהוא עוסק בו.

לאור האמור לעיל, דחו שלושת שופטי ההרכב, פה אחד, את טענות אליהו וחייבו את אליהו לשלם לתמיר את מלוא ערך הסחורה שהוכח כי נגנבה מחנותה.