קנוניה בין אב לבנו

בערב יום הכיפורים נטל מתן קלי בן ה - 15, את הטנדר של אביו, יפתח. מתן נסע ברכב יחד עם שלושת חבריו, גם הם קטינים. בפאתי הכניסה למושב רמות ארעה תאונה והטנדר ניזוק.

הטנדר היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הביטוח סהר. האב יפתח פנה אל סהר בדרישה כי זו האחרונה תפצה אותו עבור נזקי הרכב. סהר סירבה לדרישה, בטענה כי אין מדובר בגניבה, או בסיכון אחר המכוסה על פי הפוליסה.

המחלוקת הועברה להכרעתו של סגן נשיא בית משפט השלום באזור הצפון, השופט נסים ממן.

לאחר שמיעת הראיות וניתוח יסודי שלהן הגיע השופט ממן למסקנה כי אין לקבל את טענת האב לפיה הבן נטל את הרכב ללא רשותו.

זאת ועוד, הוסיף השופט ממן וקבע, גם אם נטל הבן את הרכב ללא רשות האב, אין הנזק מכוסה. פוליסת ביטוח המקיף באה לפצות את המבוטח, על נזק שייגרם למכונית מפני סיכונים שאינם בשליטתו של המבוטח או שנגרמו שלא ברצונו, כגון אש, ברק, התנגשות, תאונה, שיטפון, סערה, מעשה זדוני וגניבה.

כל המקרים הללו מאופיינים בעובדה שלא יכול להיווצר בהם קשר של הסכמה בין הגונב ובין הבעלים.

כאשר מדובר באנשים שיש ביכולתם לבקש ולקבל מהמבוטח רשות לנהוג ברכב, לא די בכך שהמכונית ניטלה על ידם ללא רשות המבוטח. במקרה כזה על המבוטח להוכיח שאנשים אלה ביצעו כלפיהם גניבה ממש של הרכב.

תכלית הפוליסה היא לכסות מקרים של גניבה בידי זרים ולא שימוש ללא רשות בידי מי שיכולים לקבל רשות כזו. במקרה הנדון, קבע השופט ממן, הודו האב ובנו כי בעבר הורשה הבן להשתמש בטנדר, למרות שלבן לא היה רשיון נהיגה. אם נתיר פרשנות מקילה נגיע לכך שכל אימת שהנזק יינזק בנסיעה כזו - יטען המבוטח שבנו חסר הרשיון השתמש בטנדר ללא רשות, למרות שהורשה לכך.

יתירה מזו, נזק בזדון מוכר כאחד מהסיכונים המבוטחים בפוליסה. אולם נזק בזדון אינו מכוסה אם הוא נגרם בידי עובד, בן בית, או שליח של המבוטח. הטעם לכך הוא שהסיכון כי הנזק ייגרם בידי בן בית או קרוב בהוראתו המפורשת של המבוטח - גבוה למדי. הצדדים לפוליסה יצאו מנקודת הנחה כי קרבה יתירה מעוררת חשש של קנוניה בין המבוטח למזיק.

לפיכך כאשר הנזק למכונית נגרם בידי בן משפחה או בן בית - הוא יהיה מכוסה בפוליסת המקיף רק ובתנאי שהנזק נגרם תוך גניבה ממש. אין די בשימוש ברכב מטעם אחד מאלה, ללא רשות.

בסופו של דיון דחה השופט ממן את תביעת יפתח קלי תוך כדי חיובו בהוצאות המשפט (ת.א. 366/94).