קשר עין אפקטיבי

חברת רוזנווסר מייצרת תכשיטים. באחד הימים נמסרו תכשיטים מתוצרתה ליעקב שניר לשם מכירתם לחנויות במסגרת עסקת משגור (קונסיגנציה).

שניר הכניס את מזוודת התכשיטים לתא המטען של מכוניתו, נעל אותו ועשה את דרכו לעבר חנות תכשיטים במרכז המסחרי של רמת אביב.

משהגיע סמוך ליעדו החנה שניר את רכבו בניצב למדרכה. אלא שאז הבחין שניר שתריס החנות אליה יועדו התכשיטים מורד בחציו. לא היה ברור אם בעל החנות נוכח במקום.

לפיכך יצא מרכבו. ניגש לחנות. בכל אותה עת שמר שניר על קשר עין עם המכונית.

כאשר הגיע לחנות מצא שניר את בעליה בתוכה.

האחרון גילה עוניין בתכשיטים ושניר חזר אל רכבו כדי להביא את מזוודת התכשיטים.

ביוצאו מן החנות סיפר לו עובר אורח נרגש שאלמוני יצא מכלי רכב אחר, פתח את תא המטען ברכבו של שניר נטל ממנו מזוודה ונעלם מהמקום.

לדאבונו של שניר, משפתח את תא המטען אכן גילה שהמזוודה נעלמה.

התכשיטים היו מבוטחים אצל חתמי לוידס. אלה דחו את דרישת רוזווסר לתשלום תגמולי הביטוח בגין אובדן התכשיטים.

המבוטחים התבססו על חריג בפוליסה הקובע שאין כיסוי ביטוחי לגניבה מתוך כלי רכב כאשר כלי הרכב נשאר ללא השגחה (UNATTENDED).

המחלוקת בין הצדדים בנקודה זו הגיעה אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט דוד בר-אופיר קבע כי שהייה מחוץ למכונית, הליכה לעבר החנות, כניסה אליה ושיחה מסחרית עם הבעלים מנתקת את הקשר בין הנוכחות של שניר, או המצאו במכונית לבין אחריותם של המבטחים לנזקים שנגרמו בעקבות הגניבה.

החריג לפוליסה מחייב השגחה, כלומר המצאות או נוכחות במכונית על מנת שהחובה הביטוחית תעמוד בתוקפה.

ביסודה של דרישה זו להמצאות במכונית יש לדעת השופט הגיון רב. היא נועדה לך שהמחזיק בפועל בתכשיטים ישמור עליהם באורח אישי, יסכל ניסיון לגניבתם על ידי עצם נוכחותו ברכב וימנע באורח פעיל פעילות פלילית כלפי התכשיטים כשהיא נמצאת בעיצומה.

התנהגותו של שניר אינה עולה בקנה אחד עם דרישה זו של השגחה על התכשיטים במובן הפוליסה.

לפיכך, פסק השופט בר-אופיר, כי התביעה אינה מכוסה תחת הפוליסה.

השופטים רות שטרנברג-אליעז ואריה אבן ארי הצטרפו לפסק דינו של השופט בר אופיר. השלושה פטרו פה אחד את חתמי לוידס מחובתם על פי הפוליסה.