השגחה אפקטיבית

באחד הימים נסע סוחר התכשיטים, יעקב שניר, במכוניתו, לרמת אביב. בתא המטען של המכונית היתה מזוודת תכשיטים. את התכשיטים קיבל שניר בקונסיגנציה מיצרנית התכשיטים, חברת רוזנווסר. שניר ביקש להציג את התכשיטים בפני בעל חנות. כשהגיע שניר לחנותו של הקונה המיועד, החנה את מכוניתו במרחק של 30 מטר מהחנות.

שניר נעל את דלתות המכונית, לרבות תא המטען בו נמצאה מזוודת התכשיטים, וניגש לברר אם בעל החנות מצוי

במקום. כאשר חזר שניר אל מכוניתו, לאחר שהותירה ברחוב למשך מספר דקות, פנה אליו בחור צעיר ואמר לו שהבחין באלמוני שהגיע למקום ברכב, פתח את תא המטען של המכונית, לקח משם מזוודה ונעלם. שניר פתח את תא המטען של מכוניתו ומצא כי אכן מזוודת התכשיטים נגנבה.

חברת רוזנווסר, בעלת היהלומים, פנתה למבטחי לוידס, שאצלם היו היהלומים מבוטחים וביקשה כי אלה ישפו אותה עבור הגניבה.

מבטחי לוידס דחו את הפניה בטענה כי גניבת התכשיטים נופלת במסגרת "תנאי פטור" שבפוליסת הביטוח. תנאי זה קובע כי הבטוח אינו מכסה גניבה, אם התכשיטים נגנבו ממכונית המבוטח - או מי מטעמו - כשהיא UNATTENDED (ללא השגחה).

הסכסוך בין הצדדים הגיע לבית המשפט העליון ונדון בפני הרכב השופטים שלמה לוין, אליעזר גולדברג ויעקב קדמי.

בבית המשפט העליון טענה רוזנווסר כי אכן בעבר פורש מושג ה- UNATTENDED על ידי השופטים באנגליה ובעקבותיהם על ידי עמיתיהם הישראלים בחומרה. על פי פרשנות זו היה המבוטח או מי מטעמו חייב להיות במצב של השגחה אפקטיבית על המכונית כדי למנוע כל נסיון גניבה. אולם - טענה רוזנווסר - בשנות ה- 80 חלה תפנית בפרשנות המושג UNATTENDED. התפנית נעוצה בצרכיה של שיגרת הפעילות של סוחרי התכשיטים, אשר אינם מסוגלים לעמוד בדרישות המחמירות של הפרשנות שניתנה למושג זה בעבר.

טענה זו נדחתה על ידי שלושת השופטים. לדעת השופט קדמי, התקדימים האנגליים משנות ה- 80 מתייחסים למקרים מיוחדים שאינם מסמנים "תפנית" בפרשנות המסורתית של המושג UNATTENDED אלא אדרבא, מיישמים אותה.

בתקדים הראשון, מבהיר השופט, דובר במבוטחת, שהחנתה את רכבה סמוך לחלון מטבחה והשאירה אותו שם ללא השגחה צמודה למשך מספר שניות, בהן הכניסה סלי מצרכים לביתה. במהלך השניות האמורות, הבחינה המבוטחת מבעד לחלון המטבח בדמות אדם ומיהרה אל המכונית שבה נותרו שתי מזוודות. בחוץ נתקלה בגנבים שהפילוה ארצה, פצעו אותה וגנבו את המזוודות. בנסיבות אלו, לא מצאו השופטים האנגלית שהמכונית נותרה UNATTENDED. זאת - בהתחשב בכך, שהמכונית היתה כל העת תחת עינה הפקוחה של המבוטחת, אשר נמצאה כל העת בסמוך לה ולא התרחקה ממנה אלא למספר שניות.

הוא הדין, מוסיף השופט, בתקדים השני. כאן נגנבה מזוודת תכשיטים ממכונית בתחנת דלק, כאשר נהגה שילם עבור הדלק. הנהג - המבוטח - שמר כל העת על קשר עין עם המכונית; המזוודה נגנבה באותן שניות בודדות שבהן מסר את הכסף לעובד התחנה. המכונית היתה נעולה; הגנב התקרב אל המכונית במסלול ובאופן שלא ניתן היה להבחין בו מן המקום שבו עמד הנהג, הוציא את המזוודה מתוכה בעזרת מפתח מותאם ונעלם.

גם כאן פוסק השופט קדמי, לא חלה כל תפנית בגישת השופטים האנגלים לפרשנות המושג UNATTENDED: המכונית היתה תחת בקרה צמודה של המבוטח, פרט לשניות ספורות של מסירת הכסף לעובד התחנה; המזוודה נגנבה בדרך מתוחכמת, שמנעה מן הנהג שניצב בסמוך למכונית להבחין בגנב.

אכן דרישות הפיקוח - ATTENDANCE - קובע השופט, אינה דורשת "פיקוח צמוד מוחלט" ואינה מטילה אחריות "מוחלטת" על הנושא בחובת הפיקוח. המדובר בחובת "פיקוח סביר".

די בכך שהמבוטח הותיר בידיו אפשרות סבירה למנוע את הגניבה, או לנקוט בצעדים למניעתה, או להפעיל אזעקה. אלא שגם אפשרות סבירה כזו לא הותיר יעקב שניר בידיו כשהשאיר את המכונית מספר דקות ללא השגחה.

לפיכך, קבע השופט קדמי, אליו הצטרפו גם שני השופטים האחרים להרכב, כי יש לדחות את תביעת חברת רוזנווסר בעלת היהלומים ולפטור את מבטחי לוידס מכל חבות.