אפרוחים כנכסי דניידא

לול התרנגולות של דוד פישביין הוצף מים ואלפי אפרוחים שאותם גידל בלול מתו.

פישביין פנה לחברת המגן בדרישה כי תפצה אותו עבור מות התרנגולות תחת פוליסת ביטוח לחברי מושבים.

המגן דחתה את דרישתו של פישביין. לטענתה, פישביין לא רכש הרחבה לפוליסה המכסה פגיעה תאונתית לבעלי כנף. גם הפרמיות, טענה המגן, חושבו על בסיס הנכסים שהיו בלול ולא לקחו בחשבון את בעלי הכנף.

המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה בפני הרכב השופטים נתן קליינברגר, חנוך אריאל ושמועל ברלינר.

השאלה המתעוררת במקרה זה, קובע השופט ברלינר, היא אם הפוליסה חלה רק על מבנה הלול, או גם על תכולת הלול, היינו על בעלי הכנף שנפגעו בשטפון ומתו.

הפגיעה בבעלי הכנף היתה עיקר הנזק.

יש להכריע בדבר, ממשיך השופט, על פי אומד דעתם של הצדדים כפי שהדבר משתקף מן הפוליסה, מהוראותיה ומנסיבות הענין.

בחינת הנתונים מראה שהמסקנה צריכה להיות שהפוליסה מכסה גם נזק לאפרוחים שבלול. הפוליסה אומרת שהיא תחול על כל הרכוש של המבוטח בתחום המשק. הן "נכסי דניידא" והן "נכסי דלא ניידא" מכל סוג ותיאור.

האפרוחים הם נכסי דניידא המצויים בתחום המשק ולכאורה הם כלולים בביטוח. אין בפוליסה סעיף המוציא בעלי כנף שבתוך הלול שבמשק מתחולת הביטוח.

זאת ועוד, בפוליסה צויין כי היא מורחבת לחול על "משק פעיל".

פירוש הדבר שהצדדים ראו בעת כריתת החוזה שלא מדובר במשק שאין עמו פעילות חקלאית-משקית שוטפת, אלא דווקא במשק שיש בו לול, שיש בו רפת, ושהתחומים המשקיים האלה, הם הפעילים ואותם יש לבטח.

נכון אמנם שפישביין לא רכש הרחבה המכסה פגיעה תאונתית לבעלי כנף. אך אין פירוש הדבר שללא ההרחבה הפוליסה אינה חלה על פגיעה בבעלי כנף שבלול רגיל.

כדי לכסות פגיעה כזאת, אין צורך בהרחבה. הדבר מכוסה ממילא על פי הפוליסה העסקית ובמטרה שלשמה נקשר הביטוח.

מדובר בכיבוד צפיותיו הסבירות של המבוטח. בכך מוכרת ייחודיותה של פוליסת ביטוח משאר חוזים.

על בסיס נימוקים אלה, חייב השופט ברלינר, יחד עם חבריו האחרים להרכב, לפצות את פישביין במלוא נזק תמותת האפרוחים.