Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

עצה שלא בתום לב

לקראת סוף שנת המס העריך עו"ד ש. כי הוא שילם כבר די והותר מקדמות מס הכנסה.

עו"ד ש. פנה לרואה החשבון שלו, אהרון נוימן, ושאל לעצתו של זה האחרון. נוימן הסביר לעו"ד ש. כי בסוף שנת המס לא ניתן עוד לפנות לשלטונות המס בבקשה להקטנת מקדמות. על כן יעץ נוימן לעו"ד ש. כי בטופס הדיווח החודשי ירשום הצהרה לא נכונה לפיה ניכו לו במקור מקדמות בסכומים העולים על הסכומים שנוכו לו בפועל. עו"ד ש. פעל על פי עצת נוימן. כך העמיד את הסכום המקדמות שעליו לשלם על סך 10 ש"ח.

בדיעבד הסתבר כי עו"ד ש. צדק בהערכתו. המקדמות ששולמו על ידו אכן כיסו את מלוא חבות המס שלו ואף מעבר לה.

יחד עם זאת, כשהתברר לרשויות המס כי הדו"חות שהוגשו על ידי עו"ד ש. לא היו נכונים הוטל עליו קנס גבוה.

נוימן היה מבוטח בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית בחברת הביטוח המגן. נוימן פנה להמגן ודרש כי זו תשא בתשלום הקנס במסגרת הפוליסה.

המחלוקת בין השניים הגיעה לדיון בפני השופט עמירב רנד, סגן נשיא בית משפט השלום בחיפה.

השופט רנד מצביע על כך שהפוליסה לביטוח אחריות מקצועית באה לכסות הפרת חובה מקצועית שנעשתה בתום לב.

השאלה לפיכך היא האם בעת שנוימן נתן את עצתו לעו"ד ש. הוא היה ער ואף מודע למצב החוקי בכל הקשור לנושא העצה.

יש לדחות בשתי ידיים, פסק השופט, את טענת נוימן כי בזמן שיעץ לעו"ד ש. כיצד למלא את טופס המקדמה לא חשב שהוא עובר עבירה.

נוימן עצמו הודה כי ידע שהקטנת מקדמות בהעדר אישור מהווה עבירה, אף כי לטענתו לא נהגו רשויות המס להטיל קנס במקרה כזה.

זאת עוד, מדובר ברואה חשבון ותיק ומנוסה. קשה להלום שדווקא בעת מתן העצה נעלמו ממנו הוראות החוק.

מכל האמור לעיל עולה כי אם היו לנוימן ספקות לגבי מהותה של העצה שיעץ לעו"ד ש. הרי אלה התייחסו אך ורק לשאלה אם בפועל יטילו עליו רשויות המס קנס. לא היה לו היסוס באשר לעצם היות המעשה עבירה.

מכאן, שהפרת החובה המקצועית על ידי נוימן, דהיינו מתן עצה בידיעה שזו נגועה באי חוקיות, לא יכול שנעשתה בתום לב.

השופט גם דחה את הטענה כי כוונתו של נוימן לא היתה להרע, אלא כל רצונו היה לסייע ללקוחו.

מאותו רגע שנוימן היה מודע לכך שעצתו נגועה באי-חוקיות, לא ניתן לומר שפעל בתום לב, גם אם לא הייתה לו כל כוונה רעה כלפי הלקוח עצמו.

בסיכומו של דבר, לאור נימוקים אלה דחה השופט רנד את תביעתו של נוימן וקבע כי אין פוליסת הביטוח חלה על עצות בלתי חוקיות שניתנו על ידי רואה החשבון מתוך מודעות לאי החוקיות שבהן.