גרושתו של הספן
לפסק הדין המלא
בסיומה של הפלגה ארוכה בים חזר הספן אהרון כץ לביתו וגילה כי הוא ריק.
הסתבר כי גרושתו, יפה כץ, באמצעות שרותיה הטובים של חברת רב-בריח, פרצה לדירתו, רוקנה את תכולתה ומכרה אותה בשוק הפשפשים למרבה במחיר.
במקום לבוא בטרוניה אל הגרושה ולנהל הליכים משפטיים נגדה, פנה כץ לחברת הבטוח המגן ודרש כי זו תפצה אותו עבור התכולה החסרה בהתאם לפוליסת ביטוח הדירה אשר כיסתה סיכונים של פריצות ופעולות זדון.
חברת המגן הסבה את תשומת לבו של כץ לסייג בפוליסה הקובע כי פריצה ופעולת זדון המבוצעות בידי בן משפחתו של המבוטח אינן מכוסות על ידו.
אכן, קבע השופט אריה רזי מבית משפט השלום בחיפה, גם לאחר גירושיהם הוסיפו בני הזוג הפרודים לקיים ביניהם קשרים. יפה סיפרה על ביקוריו התכופים של אהרון בדירתה, הענקת מתנות, סיוע כספי, קיום יחסי מין, בילויים ויציאה משותפת לסוף שבוע במלון. ביום הולדתה זכר אהרון אפילו לשלוח לה מברק ברכה.
אהרון לא הכחיש קשר זה אך המעיט באיכותו והיקפו. הדברים לא הגיעו לכדי חזרה לחיים משותפים.
הצדדים לא שבו להתגורר יחד, לא ניהלו משק בית משותף והקשר האינטימי לא היה רצוף וסדיר.
במצב עניינים זה - קובע השופט רזי - לא חזרה יפה להיות בת משפחתו של אהרון.
לעומת זאת, הוסיף השופט, צודקת חברת המגן בטענה כי חברת רב בריח אפשרה את קיומה של הפריצה ועליה לשלם את מחיר הנזק.
רב בריח התרשלה כאשר שעתה לקריאתה של יפה ופרצה עבורה את דלת הדירה. עובד החברה, מרדכי רוזנצוייג, לא זיהה את יפה על פי תעודת זהות. אילו עשה כן יכול היה להבחין שהיא גרושה ואינה מתגוררת יותר בביתו של אהרון. הוא גם לא בדק ביחידות, כנדרש, עם השכנים את זהותה של יפה.
חברת רב בריח אכן נפלה בעצמה קורבן בידי נוכלת, אך זאת משום רשלנותה בבדיקת זהות מי שקרא לעזרתה.
לפי טיבו ומהותו של השרות הניתן על ידי רב בריח, היתה מוטלת עליה חובה לצפות את האפשרות שמאן דהוא מבין הפונים אליה ינצל את השרות. התחזות ועבירות רכוש הן חזון נפרץ ובגדר סיכון שיש לצפותו.
סוף דבר, חברת המגן חויבה לשלם לכץ תגמולי בטוח עבור גניבת תכולת דירתו.
חברת רב בריח חויבה להשיב סכומים אלה לחברת המגן ואילו יפה כץ חויבה בהחזרתם לרב בריח. בכך תם המעגל ונשלם.