זכות תחלוף עוברת למבטח גם כלפי מנהל מס רכוש

האירוע

הנגריה של שמעון זרוק בתל-אביב הוצתה. זרוק הגיש תביעה לתגמולי ביטוח נגד חברת הביטוח מנורה בה היה מבוטח בפוליסת ביטוח רכוש.

חברת מנורה בדקה את נסיבות ההצתה, אמדה את הנזק ושילמה אותו למבוטחה. לאחר התשלום, התגלה כי הצתת הנגריה נעשתה על רקע לאומני. החשוד במעשה אף הורשע בבית הדין הצבאי בלוד.

חברת מנורה הגישה תביעה לפיצויים עבור נזקי מלחמה למנהל מס רכוש. זה דחה את התביעה בטענה שחברת הביטוח אינה "ניזוק" הזכאי לפיצויים כהגדרתו בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים.

חברת מנורה פנתה בערר לועדת הערר שהוקמה על פי החוק, בראשותו של ד"ר ארנון מחיפה.

ניזוק שפוצה ומבטח שלא היה חייב לפצות את הניזוק

התקנות אמנם קובעות כי ניזוק הזכאי לפיצויים עבור נזקי פעולות איבה הוא "מי שהיה בעל הנכס ביום שנגרם לו הנזק או מי שהוכיח כי הוא הנושא בהוצאות שיקום הנזק".

לכאורה, קובע ד"ר ארנון, נוצר מצב לא ברור. מצד אחד יש ניזוק, הוא שמעון זרוק והנזק שנגרם לו הינו נזק מלחמה; אבל הניזוק אינו תובע פיצויים ממנהל מס רכוש כי הוא כבר קיבל את הכסף מחברת הביטוח שלו.

מצד שני קיימת חברת הביטוח אשר שילמה לניזוק, אך לא היתה חייבת לעשות כן משום שהתברר, אמנם בדיעבד,

כי מדובר בנזקי פעולות איבה שאינם מכוסים על פי פוליסת הביטוח.

במצב כזה עלול דווקא הניזוק האמיתי, שמעון זרוק, לצאת קירח מכאן ומכאן. אם חברת הביטוח תתבע ממנו להשיב את תגמולי הביטוח, הוא יחוייב בדין שכן תשלומיה כלפיו בטעות יסודם ואילו הוא עצמו לא יוכל יותר לתבוע את הנזק ממנהל מס רכוש שכן חלפו כמה שנים מאז האירוע ותביעה כזו ניתן להגיש רק תוך חודש ימים.

צדק חברתי שמחייב להקנות זכות תחלוף

פרוש כזה, קובע ד"ר ארנון, יביא להחלטה בלתי סבירה ולא צודקת. ועדת הערר חייבת לתת החלטה שאינה רק תואמת את החוק אלא כלשונו "שתכנס גם במסגרת הצדק החברתי". הפתרון המשפטי צריך להיות כזה שיתן לניזוק תרופה מלאה בגין הנזק שסבל ולא כזה שיוציא את הניזוק וידיו על ראשו.

על בסיס ניתוח זה חייבה ועדת הערר את מנהל מס רכוש לשלם לחברת מנורה את מלוא תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה.