סכיזופרניה בשטחים

המקרה הבא עוסק בכסוי הבטוחי שמשרד הבטחון אמור לתת לכל אחד מחיילינו הנשלחים בשם המדינה להלחם בגבולותיה.

יעקב לוי, נער ירושלמי שקט, גויס לצבא עם פרופיל 97. הוא ביקש לשרת ביחידה קרבית. הצבא העדיף כי ישרת במשמר הגבול.

כשנה לאחר הגיוס הופנה לוי אל לב ליבה של האינתיפדה - חברון. אל מול זריקת אבנים ובקבוק תבערה הגיבו כוחותינו ולוי בתוכם, ביריות באויר, כדורי פלסטיק וגז מדמיע.

לוי חש סכנה והתמלא פחד. הוא ביקש ממפקדו לעבור לכל מקום אחר שהוא - לירושלים, לבית לחם, לקורס חובשים - העיקר לצאת מהתופת מחברון. המפקד הבין ללבו אך לא היה בידו להושיע לו. לוי ביקש הפניה לקב"ן - אך לא הוזמן אליו. הוא השאיר לקב"ן הודעה טלפונית דחופה כי הוא במצוקה - זה לא נענה לקריאותיו.

החלו עבירות משמעת ולוי מצא עצמו בכלא. ביום הרביעי לכליאתו הופיעו סימנים פסיכותיים (שמיעת קולות), התקפי בכי וצחוק פרוע לסירוגין.

לוי הועבר לאשפוז בטירת הכרמל ואובחן כמי שסובל מאפיזודה סכיזופרנית חריפה.

לצ.ה.ל. לא היה יותר צורך בחייל והחזיר אותו להוריו עם פרופיל 21. ההורים ביקשו כי משרד הבטחון יכסה את הוצאותיו הרפואיות, ויעזור לו בשיקומו. משרד הבטחון השיב לקונית כי "המחלה הנפשית ממנה סובל בנכם הינה מחלה על רקע קונסטיטוציונלי ללא קשר עם תנאי שרותו".

ההורים פנו אל בית המשפט המחוזי בירושלים היושב כוועדת הערעורים לנכים וביקשו כי תורה למשרד הבטחון שיכיר בבנם כנכה צ.ה.ל.

בדיון שהתנהל בפני הוועדה הופיע ד"ר משה זהר מטעם משרד הבטחון. ד"ר זהר הסביר כי מחלת הסכיזופרניה פורצת לרוב לקראת סוף העשור השני לחיים ללא גרוי חיצוני, אך קורה שמצבי מתח או גורמים סביבתיים משמשים "טריגר" (זרז) ומשפיעים על פרוץ המחלה.

אלא לשם כך דרוש ארוע טראומתי בסדר גודל של פציעה בקרב, עליה על מוקש או שריפה בצוללת. אין די באבנים ובבקבוקי תבערה. השרות בצבא - קובע ד"ר זהר - מהווה את אחד היסודות הנורמטיביים של החברה הישראלית והכל יודעים שהתנאים שם קשים. יש סכנה וצריך לירות. אלה מן המקובלות השוות לכל נפש.

וועדת הערעורים בראשותו של השופט קובובי, לא קיבלה את הערכתו של ד"ר זהר אודות קשיי השרות בחברון.

״נחה דעתנו״, קבעה הוועדה, "כי לוי היה שרוי במהלך שירותו בחברון בתנאי מתח נפשי ומצוקה מהם ניסה בכל מאודו ובכל הדרכים להחלץ ללא הועיל. ככל שניסה הסתבך יותר ויותר. רישומה של המציאות הסביבתית, קשה כשלעצמה, היתה עבורו קשה מנשוא. נכון תיאר ד"ר שלמה נוי, אשר אף הוא הופיע בפני הוועדה מול ד"ר זהר, את מצבו של לוי כתהליך הולך ומחמיר, בהשפעת אפיזודות - גרוי חיצוני ותגובה - עד לפרוץ המחלה".

התוצאה היתה שהוועדה הורתה למשרד הבטחון להכיר בנכותו של יעקב לוי כנכות שנגרמה עקב שרותו הצבאי.