מוות שאינו מפקיע זכויות

מדינת ישראל מבטחת את אזרחיה מפני רעות אפשריות בתחומי חיים שונים כמו תאונות עבודה, נזקי מלחמה, פגיעה במסגרת שרות צבאית ועוד. כמבטחת ניתן היה לצפות מהמדינה כי תהווה דוגמא למוסר תשלומים גבוה והתחשבות באזרחיה.

אלא, למרבה הצער, המדינה אינה מגבילה עצמה בשום טיעון כדי להימנע מתשלום.

כל מה שניתן להעלות על הדעת, אפילו הוא מקומם את הלב, מועלה בשם המדינה במשפטי ביטוח סוציאלי אלה.

ארז לוי גוייס לשרות סדיר בצה"ל וכעבור שנה נתגלתה אצלו מחלה ממארת.

הוא הגיש תביעה לקצין התגמולים שיכיר בו כנכה צה"ל הואיל ולטענתו מחלתו נגרמה בזמן ועקב השרות הצבאי.

איתרע המזל ולוי נפטר לפני שמערכת השיפוט הספיקה לסיים את הדיון בעניינו.

שלוש ערכאות, ובהן תשעה שופטים, העסיקה המדינה בטענה כי עם מותו של המנוח הסתלקו מן העולם גם התגמולים המגיעים לו. במילים אחרות - המדינה זכאית לשמור לעצמה את תגמוליו של המנוח ואינה חייבת לשלמם לאמו - יורשתו היחידה.

לטענת המדינה זכות נכה צה"ל היא זכות אישית. רוח החוק ומטרתו הינם לסעוד נכה החי בנכותו כדי לפרנסו, להקל עליו ולהיטיב עמו. מכאן שעם מותו של הנכה פוקעת הזכות ופוקעת התביעה. זכותו של הנכה אינה ניתנת להורשה.

אין חולק - קובע השופט אליעזר גולדברג, שדן בעניין בערכאה הסופית בבית המשפט העליון - כי זכות נכה צה"ל הינה זכות אישית. החוק מעניק לנכה את הזכות למגוון של סעדים, תגמולים, טיפול רפואי ועזרה בניידות. אלה ניתנים לנכה עצמו, הם אישיים ולא ניתן להעבירם לאחר. אסור לנכה להעביר את זכותו לתגמול, או לתיתו בערבות או לשעבדו בשעבוד כלשהו. בדומה לכך אין להטיל עיקול על התגמול. הוראות אלה מגבילות את עבירות הזכות לתגמולים בחייו של הנכה. מטרתן להבטיח כי הנכה יהיה זה שייהנה מן התגמול.

בחוקים סוציאליים קיימת מגמה ברורה להבטיח כי התגמולים המיועדים למחייתם של הזכאים להם, אכן יגיעו לידי הזכאים בלבד. אך האם עולה מכך - שואל השופט - כי תגמולים שהיו צריכים להיות משולמים לנכה, אולם לא שולמו לו בשל פטירתו, לא יועברו ליורשיו של הנכה ?

בתשובתו מסתמך השופט על סעיף בחוק אשר קובע כי כאשר נפטר נכה ובשעת מותו הגיעו לו תשלומי נכות ישולמו הסכומים למוטב שנקבע על ידי הנכה בכתב ואם לא נקבע - לבן זוגו או ליורשיו.

סבורני, קובע השופט גולדברג, כי גם מי שטרם הוכר כנכה ומצוי בתהליך הכרתו ככזה בעת פטירתו ניתן לומר כי "בשעת מותו הגיעו לו תשלומים מכח החוק", אם בסופו של דבר יוכר על ידי בית המשפט כנכה.

אין מדובר ביורשים האמורים לקבל תגמולים עקב מותו של הנכה, אלא בכסף שהגיע לנכה עצמו בחייו, אילו היתה אז מוכרת נכותו. יורשיו רק מממשים זכות זו והם באים ב "נעליו". אין מקום להבחין בין נכה שכבר הוכר כנכה על פי החוק, ובין נכה שנפטר טרם הוכר כנכה. הזכות קיימת מיום האירוע מיום החבלה, אף שטרם הוכר רשמית כנכה.

לשון העבר בה נוקט החוק אין בה לשנות. ההכרה בזכאותו של הנכה היא פעולה הצהרתית (דקלרטיבית). הזכות לתגמולים מתגבשת עם החבלה למרות שהיא מקבלת הכרה מאוחר יותר.

השופט אליעזר גולדברג הורה לפיכך למדינת ישראל כי לכשיוכר ארז לוי כנכה צה"ל יועברו תגמולי הנכות לאמו - יורשתו.