Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

האיבה, הגניבה והאשפוז שביניהם

25 אחוז מתשלומי מס רכוש הנגבים מבעלי הנכסים במדינה מועברים כפרמיות לקרן פיצויים. מדינת ישראל גובה סכומים אלה כדי שלרשות בעלי הנכסים יעמוד ביטוח מפני נזק מלחמה ופעולות איבה.

היקפו של ביטוח זה נדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

חברת ברוקמן עסקה בעבודות חשמל בבסיס משמר הגבול בגוש קטיף.

לפתע נורה לעבר רכב החברה והעובדים שנסעו בו מטר כדורים. אחד מנוסעי הרכב נהרג. שלושה אחרים נפצעו.

גם לרכב עצמו נגרמו נזקים. בין השאר נופצו שמשותיו.

ההרוג ואחד הפצועים פונו ישירות לבית החולים. שני הפצועים האחרים הסיעו את הרכב, על הציוד הרב שבו, לחצר בית העסק של החברה בבאר שבע. משם פונו אף הם לבית החולים.

באותו ערב, בעוד עובדי החברה ההמומים מקבלים טיפול בבית החולים, פרצו אלמונים לחצר בית העסק.

הפורצים גנבו מהרכב, ששמשותיו נופצו כאמור בפעולות הפיגוע, את כל הציוד שהיה בתוכו.

בעלי חברת ברוקמן פנו למנהל קרן הפיצויים בבקשה כי הקרן תכסה את נזקי הציוד שנגנב.

מנהל הקרן דחה את התביעה. לגרסתו, התערבות הגנבים ניתקה את הקשר הסיבתי בין האירוע החבלני לבין הגניבה. המחלוקת באה לפני השופט יהונתן עדיאל.

יש להבחין - קובע השופט עדיאל - בין שני גורמים לגניבה. הגורם האחד הוא מצבו של הרכב בהיותו פרוץ. הגורם השני נעוץ בכך שהרכב נותר ללא השגחה.

הגורם הראשון של מצב הרכב ששמשותיו נופצו רק הקל על הגנבים. הגורם המכריע באמת היה הפגיעות הפיזיות בנוסעי הרכב שמנעו מהם את היכולת להמשיך ולהשגיח על הרכוש שברכב.

"מבחינה זו", מוסיף השופט, "אין דינו של נזק זה שונה מכל נזק כספי אחר שנגרם לחברת ברוקמן כתוצאה מאי יכולת מנהל החברה לתפקד בעקבות הפגיעה הפיזית בו ובעובדים האחרים. אותם נזקי גוף יכולים היו גם למנוע ממנהלי ברוקמן ומעובדיה להשלים ביצוען של עבודות מסוימות. נזקים אלה אינם ברי פיצוי".

השופט מוסיף ומדגיש כי קרן הפיצויים לא נוצרה כדי להשיב את מצב בעלי הנכסים שנפגעו לקדמותו.

לפיכך, המבחנים המשפטיים החלים בדיני הביטוח והנזיקין ושהיו מאפשרים פיצוי במצב מעין זה, לא חלים על הקרן.

אילו המחבלים עצמם היו מבצעים את הגניבה, היתה זו בוודאי מכוסה על ידי הקרן.

אילו הגניבה הייתה מתבצעת במקום האירוע ובסמיכות זמן לפעולת האיבה - גם אז, קובע השופט, ניתן היה לראותה כחלק מפעולות האיבה.

אולם, במקרה זה, פוסק השופט, העברת הרכב לבאר שבע, ניתקה את הגניבה מהאירוע של פעולת האיבה, הן בזמן והן במקום, עד כי אין לראותה עוד כנובעת מפעולת האיבה.

מפסק דין זה נובעת מסקנה עגומה כי נפגע פעולות איבה אינו יכול להתפנות לבית החולים בידיעה כי רכושו מוגן בביטוח גם מפני גנבי ישראל שינצלו את פעולת האיבה לביצוע זממם. בסופו של דיון נדחתה תביעת חברת ברוקמן. רכושם שנגנב נותר ללא כסוי ביטוחי והם אף חוייבו בהוצאות משפטיות.