פיזור נזקי מלחמה

במהלך מבצע "ענבי זעם" בלבנון, ביקשו כוחות הביטחון משמואל מוטיוק ובני ביתו, לעזוב את דירתם שבנהריה. הבקשה באה על רקע חשש לשלומה ובטחונה של משפחת מוטיוק בעקבות נפילת טילי קטיושה סמוך לביתם, בו לא היה מקלט ולא חדר בטחון.

אלא שהפחד מהקטיושות לא הטריד, מסתבר, את עברייני העיר נהריה. אלה התפרצו לדירה הנטושה, בזזו וגנבו את תכולתה.

מוטיוק פנה אל קרן הפיצויים המבטחת את החפצים הביתיים של תושבי המדינה מפני נזקי מלחמה ודרש לפצותו עבור הגניבה.

נציב מס הכנסה, שהוא גם מנהל הקרן, דחה את הדרישה בטענה שהגניבה אינה נובעת מפעולת מלחמה.

המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעתו של השופט ד"ר דן ביין בבית המשפט המחוזי בחיפה.

אין ספק, קבע השופט ביין, כי מבצע "ענבי זעם" היה פעולת מלחמה. המבצע כוון נגד החיזבאללה, ארגון שמטרתו הברורה היא לפגוע במדינת ישראל. השאלה היא לפיכך אם קיים קשר סיבתי בין פעולת מלחמה מובהקת זו, לבין ההתפרצות והגניבה לבית משפחת מוטיוק.

מנגנון הפיצוי של קרן הפיצויים, דומה במהותו למנגנון של ביטוח. השאלה אם המדינה אשמה בארוע הגניבה אינה רלבנטית. החוק מטיל "אחריות חמורה" על המדינה, ממש כמו האחריות המוחלטת המוטלת על חברות ביטוח בפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

המבחן הנכון שיש להחיל במקרה זה הוא מבחן הסיכון.

"לדעתי" - מבהיר השופט - "התופעה שפורצים וגנבים מנצלים מצב מלחמתי בו התושבים נוטשים את בתיהם, לשם ביזה, היא תופעה ידועה ואין ספק שהיא אחד מהסיכונים של מצב בו מתבצעות פעולות מלחמה".

השופט ביין דחה את הטענה כי מוטיוק לא הוכיח שמבחינה סטטיסטית התגברו מקרי הפריצה בעת מבצע "ענבי זעם". גישה זו אינה נכונה מבחינה משפטית.

במישור המשפטי, סבור השופט, אין נבחנות אפשרויות היפוטטיות או סטטיסטיות, אלא נבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי. השאלה שצריכה להישאל היא, האם במקרה הקונקרטי היתה ההתפרצות מתבצעת בזמן ובמקום בו בוצעה אלמלא הפינוי של משפחת מוטיוק, ולא אם בנסיבות אחרות יכולה היתה להתבצע התפרצות, כאשר מוטיוק היה הולך למשל לקולנוע.

העובדה שהרבה התפרצויות קורות גם ללא קשר לפעולות מלחמה ואפילו כאשר בעל הדירה נמצא בביתו, אין בה כדי לשלול את העובדה כי במקרה הקונקרטי ההתפרצות בוצעה תוך ניצול ההזדמנות שמוטיוק פונה מדירתו.

לכך יש להוסיף, את השיקולים הסוציאליים. מטרת קרן הפיצויים היא לפזר את נזקי המלחמה על כלל הציבור במדינה. אין ספק שהמדינה היא "מפזר נזק" יעיל יותר מחברות הביטוח.

דחיית תביעה מסוג זה, עלולה לכלול נזקים אלה בתוך פוליסות הביטוח של חברות הביטוח. לפי גישה זו, חיוב גורף של חברת הביטוח לנשיאה באחריות לנזק, עלול להביא לתוצאה שחברות הביטוח עלולות להמנע מלבטח תושבים הנכללים בקבוצת סיכון גבוהה להפגע מנזק מלחמה ומעשי איבה (כמו נהריה). תוצאה שהדעת אינה סובלתה.

בסופו של הדיון, קבע השופט ביין כי מדובר בנזק מלחמה בר פיצוי. מנהל קרן הפיצויים. מנהל קרן הפיצויים חוייב להכיר באחריות הקרן לנזקיו של מוטיוק.

הערה: פסק דין זה בוטל בבית המשפט העליון.