הכשר לדיווחים כוזבים

בבית המשפט העליון נקוטה מאז ומתמיד מדיניות שלא להתערב בפיצויים הנפסקים כנגד חברות ביטוח לטובת נפגעים מתאונות דרכים, אלא במקרים נדירים, כאשר הסכום שנפסק בערכאה ראשונה חורד באופן בלתי סביר מהמקובל.

מקרה נדיר כזה נדון בבית המשפט העליון במקרה הבא.

נהג המונית אלברט לוי נפגע בתאונת דרכים בתחילת דרכו כמפרנס. כתוצאה מתאונה אומללה זו נחבל לוי בצורה קשה, במיוחד בגפיו. הוא נדרש לניתוחים לאשפוז ולשיקום.

חרף כל המאמצים שנעשו כדי לשפר את מצבו, נותר לוי עם נכות צמיתה של קרוב ל- 50 אחוז .

לוי הגיש תביעה נגד מבטחת הרכב בביטוח חובה, חברת הסנה.

פסק הדין בערכאה הראשונה ניתן על ידי השופטת אסתר קובו מבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

חברת הסנה לא השלימה עם גובה הסכומים שבפסק הדין וערערה עליו לבית המשפט העליון.

השופט דב לוין אשר דן בענין העיר כבר בפתח דבריו, כי השופטת קובו גילתה כלשונו, הבנה למצבו של לוי ופסקה לטובתו פיצויים ביד רחבה בסכומים ניכרים ביותר שאינם עומדים בפני הביקורת.

השופטת קובו - הוסיף בית המשפט העליון ואמר - "היטיבה עם לוי כמעט בכל אחד מרכיבי התביעה כך שהפיצוי על פי הנחיותיה מגיע לסכומי עתק שאין להם בסיס בחומר הראיות ובהגיון הדברים".

במיוחד יצא קפצו של בית המשפט העליון על העובדה שהשופטת קובו נתנה הכשר לטענתו של לוי כי טרם התאונה רימה את שלטונות המס ולכן יש לפצות אותו גם עבור "הכסף השחור" שנבצר ממנו להרוויח בעקבות התאונה.

גישה זו - קובע השופט לוין נחרצות - אינה מקובלת. "לא אחת הבהרנו בפסיקתנו כי אדם המדווח על הכנסותיו לשלטונות המס מוחזק כמי שמדווח אמת ולא כמי שמוליך שולל את שלטונות המס בזדון ובמרמה.

בתביעת נזיקין כאשר נדרשים לחשב הפסד השתכרות של נפגע, ראוי לבסס את החישוב על ההשתכרות שהתובע עצמו הצהיר עליה לשלטונות המס.

הודאת בעל הדין שבהצהרתו לשלטונות המס משקל רב לה אם לא מכריע".

כמו כן ביקר בית המשפט העליון קשות את גישתה של השופטת קובו לפיה זכאי היה התובע לשבת בביתו בחיבוק ידיים תוך ציפיה בכליון עיניים לפיצויים שייפסקו לו.

שכר הבטלה המלא שהעניקה השופטת לענין זה "הוא מוגזם ושגוי במידה רבה. אם ישב התובע בטל מעבודה ולא עשה מאמץ ראוי להשתכר, ואם על פי חוות הדעת הרפואית נכותו היא בשעור 50 אחוז ולא מעבר לכך, כי אז יש לחשב את הפסד השתכרותו בעבר על פי אחוז נכות זה".

בסוף הדיון קיצץ בית המשפט העליון בכמחצית את הסכומים שנפסקו ללוי בערכאה הראשונה ואף חייב את לוי בתשלום הוצאות ההתדיינות בבית המשפט העליון.