הבאת עדים שלא נשמעו בערכאה הראשונה

אלברט ויצמן תבע את ציון חברה לביטוח בע"מ בגין תאונת דרכים .

בית משפט השלום שמע את עדותו של ויצמן ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי האירוע שתואר על ידי ויצמן אינו מהווה "תאונת דרכים".

ויצמן ערער על פסק הדין לבית משפט המחוזי וביקש לצרף תצהירים של 3 אנשים אשר לטענתו היו עדים לתאונה ולפינויו לבית החולים.

ציון התנגדה לצירוף התצהירים.

השופטים יוסף גולדברג, דוד בר-אופיר ואסתר חיות מבית משפט המחוזי בתל-אביב התירו לויצמן להגיש את התצהירים הנוספים. פסק-הדין של בית משפט השלום בוטל, והתיק הושב אליו לשמיעת עדויות השלושה.

חברת ציון הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית משפט המחוזי.

בית משפט העליון לא נוטה להתערב בהחלטה דיונית של בית משפט המחוזי

בבקשתה למתן רשות ערעור טענה חברת ציון כי ויצמן ידע על קיומם של העדים בעת הדיון בבית משפט השלום.

לטענת ציון הימנעותו של ויצמן מלזמן את העדים לדיון משתיקה אותו מלבקש את שמיעת עדויותיהם בשלב הערעור.

השופטת דליה דורנר מבית משפט העליון, בפניה הובאה בקשתה של ציון למתן רשות ערעור, החליטה לדחות את הבקשה.

השופטת דורנר ציינה כי לא מצאה עילה להתערבות בית משפט העליון בהחלטה הדיונית של בית משפט המחוזי.

בית המשפט העליון, היא הזכירה, אינו נוטה להתערב בהחלטות דיוניות, ובוודאי לא כאשר יש בהן כדי לסייע בחשיפת האמת ובעשיית הצדק.



חזרה לתיק נזיקין