הערות שופט ביחס לסיכויי תביעה בטרם שמיעת ראיות

העובדות

עמירה שגב הגישה תובענה לבית משפט השלום בתל-אביב בטענה כי דן דרין ביצע כלפיה עוולת לשון הרע וכן הפר זכויות יוצרים.

בפתח ישיבה שהתקיימה בפני השופטת דפנה גבע, ובטרם נשמעו עדים, ניסתה השופטת לשכנע את בא כוחה של שגב למחוק את תביעתה.

השופטת הוסיפה כי שגב לא תבעה על הפרת זכויות יוצרים.

בתגובה השיב בא כוח שגב כי על כך בדיוק נסובה התביעה. בתגובה ענתה השופטת "אה! סליחה, נכון".

כאשר רצה דרין לטעון, היסתה אותו השופטת בציינה "אדוני ישב. הרי אני עושה גם ככה את מלאכתך נאמנה".

נוכח דברים אלה ביקשה שגב כי השופטת תפסול עצמו מלשבת בדין שכן היא גיבש עמדה בשאלה מהותית העומדת בבסיס התביעה. לכן ישנו חשש ממשי למשוא פנים.

השופטת גבע דחתה את הבקשה בציינו כי היא משוכנעת כי תוכל לדון בעניין ללא משוא פנים.

אין מקום לפסילת השופטת

השופט תיאודור אור מבית משפט העליון, שבפניו הובא הערעור על החלטת השופטת, קבע כי לא מתקיים במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופטת מלשבת בדין.

מבלי להכריע האם אכן הדברים נאמרו על ידי השופטת, יש לזכור כי אלו נאמרו בפתח הדיון וללא שמיעת ראיות או טיעון מלא. שאלת היכרות השופטת את התיק, ומבלי להכריע בעניין לגופו, אינה מעלה או מורידה לעניין זה.

התוצאה

על יסוד האמור לעיל נדחתה בקשת שגב לפסילת השופטת.

ע"א 977/00 עמירה שגב נ' דן דרין ניתן ביום (י"ד באדר א' התש"ס) 20.2.2000.