רשלנות רפואית שלא גרמה לנזק

פגיעה בעין תוך משחק

אורן אלקן נפגע בעינו תוך כדי משחק בשרוך משקולות של וילון בתוכו היו שזורים בדידים קטנים של עופרת.

אלקן הובהל לבית החולים "קפלן", שם נבדק על ידי רופאה תורנית.

הבדיקה העלתה כי העין נפגעה בפציעה חודרנית קשה. תוצאות בדיקת חדות הראיה שנעשתה לעין הצביעו על עיוורון מוחלט (NLP). לבית החולים הוזעקה הרופאה הכוננית הבכירה, אשר בדקה את אלקן בשנית. בבדיקה נמצא ממצא (LPI) שמשמעו כי קיים ספק באשר לתחושת אור בעין הפגועה.

מספר שעות לאחר קבלתו נותח אלקן לצורך סגירת פצע החדירה שבעין.

אין מחלוקת כי בעת קבלתו של אלקן לבית החולים ועד כשבוע לאחר מכן לא נעשו לאלקן צילומי רנטגן או בדיקות הדמייה כלשהן.

רק לאחר שבוע בוצע צילום רנטגן שהראה קיומו של גוף זר מתכתי ברצפת ארובת העין.

כשבוע נוסף לאחר מכן בוצע ניתוח להוצאת הגוף הזר.

חרף כל הטיפולים שניתנו לאלקן, הוא נותר עיוור בעינו.

אין מחלוקת כי נכותו הרפואית של אלקן היא 35 אחוז.

העדר קשר סיבתי בין רשלנות הטיפול הרפואי לנזק

אלקן הגיש תביעה לבית משפט המחוזי בירושלים בטענה כי הטיפול שקיבל על ידי רופאי בית החולים "קפלן" היה טיפול רשלני. רשלנות זו התבטאה, בין היתר, בכך שצילום רנטגן לשם בירור אפשרות חדירת גוף זר לחלל העין נערך רק כעבור שבוע מיום אישפוזו של אלקן בבית החולים.

עד אז לא ידעו הרופאים על קיומו של גוף זר בעין, וממילא לא ביצעו ניתוח לשם הוצאתו. באופן זה, טען אלקן, לא נשקלו אפשרויות טיפול שונות ולא הועבר לאלקן ומשפחתו מלוא המידע על מנת שישקלו קבלת חוות דעת נוספת.

בית המשפט המחוזי בירושלים, בפניו נתבררה התובענה, קבע כי בית חולים "קפלן" התרשל באופן הטיפול באלקן.

יחד עם זאת בית המשפט המחוזי דחה את תביעת אלקן מן הטעם שלא נתקיים קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לבין נזקו של אלקן.

בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח לפניו בכמות הראיות וברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי כאשר אלקן הגיע לבית החולים הוא כבר היה עיוור בעין הפגועה ללא תקנה.

בית המשפט העדיף את חוות דעתו של פרופ' מרין אשר הוגשה מטעם בית חולים "קפלן" על פני חוות דעתו של ד"ר גוטמן אשר הוגשה מטעמו של אלקן.

פרופ' מרין קבע כי אלקן התעוור בעת פציעתו עם חדירתו העמוקה של הגוף הזר לתוך עינו. לטענת פרופ' מרין בעת קבלתו של אלקן לבית החולים סיכוייו לשוב ולראות בעין הפגועה היו אפסיים.

בית המשפט המחוזי ציין את התרשמותו מפרופ' מרין, את ניסיונו המקצועי הרב ואת העובדה כי למסקנותיו יש אחיזה איתנה בספרות המקצועית.

בית המשפט המחוזי למד על עיוורונו ללא תקנה של אלקן כבר בקבלתו לבית החולים גם מן הממצאים שהתגלו אצלו בבדיקות שנערכו לו בעת קבלתו ולאחריה.

אלקן הגיש ערעור לבית המשפט העליון על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכח הקשר הסיבתי בין הטיפול הרשלני שקיבל לבין עיוורונו.

ערכאת ערעור ללא מתערבת בממצאים עובדתיים

השופטת טובה שטרסברג-כהן מבית משפט העליון בירושלים כתבה את פסק-הדין, אליה הצטרפו בהסכמה השופטים יצחק זמיר ומישאל חשין.

לפנינו שאלה בדבר הקשר הסיבתי בין רשלנות של בית החולים, שאינה שנויה במחלוקת, לבין הנזק, ציינה השופטת.

ד"ר גוטמן, המומחה שהעיד מטעם אלקן, סבור כי ממצא של NLP שנמצא אצל אלקן בעת קבלתו לבית החולים אינה מלמדת בוודאות כי העיוורון הוא צמית.

לעומתו סבור פרופ' מרין, המומחה שהעיד מטעם בית החולים, כי ממצא של NLP או LPI בפציעה קשה כפי שהיתה פציעתו של אלקן מלמד על פגיעה ברשתית ובעצב ומותיר סיכוי אפסי לחזרתה של הראיה.

בית המשפט המחוזי העדיף את עמדתו של פרופ' מרין.

בית המשפט המחוזי מצא תימוכין לדעתו של פרופ' מרין בספרות המקצועית ובניסיונו הרב כמי שמטפל משך שנים במקרים טראומטיים מסוג זה בבית חולים "הדסה עין-כרם" שהוא אחד ממרכזי הטראומה הגדולים והמנוסים בארץ.

לעמדתו של ד"ר גוטמן, המומחה שהעיד מטעם אלקן, אין תימוכין בספרות המקצועית.

זאת ועוד, ד"ר גוטמן עצמו הסכים כי לפי המאמרים הרפואיים שהוצגו לו, אשר שימשו בסיס לחוות דעתו של פרופ' מרין, סיכויי אלקן לשוב ולראות בעינו בעת קבלתו לבית החולים היו קלושים.

ד"ר גוטמן עצמו היה ער לכך כי כתוצאה מפגיעת גוף זר החודר לעין יגרם ניתוק של עצב הראיה שיגרום לעיוורון מיידי ותמידי.

צירופם של גורמים אלה, מציינת השופטת, מובילים למסקנה כי לא יצאה כל שגגה מלפני בית משפט המחוזי שעה שהעדיף את עמדת פרופ' מרין, המומחה שהעיד מטעם ההגנה.

השופטת הוסיפה כי ממצאי הניתוח שנערך לאלקן להוצאת הגוף הזר תומכים אף הם בעמדתו של פרופ' מרין.

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הפציעה הראשונית היא שגרמה לאסון "וידה של הרפואה היתה קצרה מלהושיע אותו גם בטיפול הטוב ביותר".

זוהי קביעה עובדתית מובהקת, ציינה השופטת, המעוגנת בחומר הראיות שהיה בפני בית המשפט ומבוססת על התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית של בית המשפט מן העדים שהעידו בפניו.

הלכה פסוקה היא כי אין זה דרכו של בית משפט לערעור להתערב בממצאים, שיקולים ומסקנות אליהם הגיעה הערכאה הראשונה. זאת כאשר הממצאים והמסקנות מושתתים על חומר ראיות שהיה מקובל על הערכאה ששמעה את הראיות.

על יסוד האמור לעיל קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, על אף המקרה המצער.

בסיום פסק-הדין לא חסכה השופטת את שבט ביקורתה מדרך טיפולו של בית החולים "קפלן" באלקן ובלקחים שעליו להפיק מאירוע זה:

"עם זאת, רואה אני להעיר, כי אל יראה עצמו בית החולים פטור מלבצע "בדק בית" קפדני על מנת לוודא שרשלנות כפי שהייתה בענייננו, אף שלא היא זו שגרמה לנזק, לא תישנה".

התוצאה

בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בירושלים לפיה אין קשר סיבתי בין רשלנות הטיפול הרפואי שניתן לאלקן על ידי בית חולים "קפלן" לבין נזקו של אלקן.