מיילד בלתי מורשה

כאיד מוחמד מרוואני נולד בבית החולים מקאסד בירושלים. סמוך לאחר לידתו אובחנה אצל מרוואני תסמונת ERB שהתבטאה בשיתוק בידו הימנית.

את מרוואני יילד רופא שלא היה מורשה באותה עת לעסוק ברפואה בישראל ולא החזיק ברשיון ישראלי בר תוקף לפי פקודת הרופאים. לעומת זאת הרופא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת בגדד ושימש, כך לגרסת בית החולים, כמו מתמחה.

חוסר מיומנותו של המיילד והתרשלותו נלמדים מהראיות שבאו במשפט, קובע השופט אליעזר ריבלין, שבפניו הובאה המחלוקת בבית המשפט העליון.

הרופא שהועסק על ידי בית החולים לא היה מוסמך באותה עת לעסוק ברפואה בישראל. רק ארבע שנים לאחר המקרה הוא קיבל רשיון זמני לעסוק ברפואה מטעם משרד הבריאות, וגם אז היה זה רשיון לעסוק ברפואה כללית.

העסקת מי שאינו מורשה לעסוק ברפואה, כרופא בבית החולים, אינה מנהג בתי חולים סבירים, מבהיר השופט. חולה המאושפז בבית החולים מצפה להיות מטופל בידיים מיומנות. הוא זכאי להניח כי הוא מפקיד עצמו בידי רופא שבידו ההרשאה, הידע המקצועי, ההכשרה, הנסיון והכלים לתת את הטוב שבטיפולים, הוסיף השופט ריבלין.

לא כך נהג המיילד ולא כך נהג בית החולים במקרה זה.

בשלבים הקריטיים בלידה, סייע בלידה הרופא הבלתי מורשה, הוא לבדו, בלא שהסתייע במומחים ונועץ באחרים.

מדובר היה בלידת עכוז שהיא לידה מורכבת ומסוכנת יותר מהרגיל. במצב זה בטרם בוחרים בדרך בה תתבצע הלידה, חובה להעריך את הנתונים הרפואיים העשויים להצביע על גורמי סיכון אפשריים לאם וליילוד.

גם בית החולים מצדו לא העמיד לרשות רופאיו נתונים ראויים כנדרש. תצלומי הרנטגן שנערכו לאם לא היו ברורים דיים. בהעדר נתונים מדוייקים נאלצו עובדי בית החולים לקבל החלטה בלתי מושכלת. בית החולים התרשל בכך שהעמיד את עובדיו במצב זה והמיילד התרשל בכך שנטל על עצמו לסייע בלידה בדרך זו.

המיילד התרשל בכך שלא שקל כלל, גם בשלבים המכריעים של הלידה, את האפשרות לסיימה בניתוח קיסרי. הצורך לבחון אפשרות זו התבקש בנסיבות העניין. עצם ההימנעות מלהביא בחשבון הטיפול, את האפשרות לבצע את הלידה בדרכים חילופיות ואת הצורך בניתוח קיסרי וההימנעות מהכנת כל האמצעים הדרושים להתערבות ניתוחית בעת הצורך, עולים לכלל התרשלות, פוסק השופט ריבלין.

כתפיו של מרוואני נעצרו במפתח האגן של היולדת והיה צורך להפעיל כוח לשחררן. גם פעולה זו לא בוצעה במיומנות. הקושי בחילוץ כתפי הילוד והקושי בחילוץ ראשו ממחישים, בדיעבד, את חשיבותם של נתונים מוקדמים ברורים ואמינים בדבר מפתח האגן.

קיים גם קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם למרוואני. העמדת נתונים מדויקים על מצב היולדת ומצב הילוד, היו מביאים את המיילד לבחור בביצוע ניתוח קיסרי. היוועצות במומחה במהלך השני של הלידה כאשר נעצרה ההתקדמות הטבעית, היו מובילים רופא סביר לנקוט באמצעים שהיו מונעים את התוצאה המזיקה.

מחדלם של בית החולים והמיילד הביאו לנזקים שנגרמו למרוואני בעת לידתו ולפיכך הם אחראים לפצותו.

נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק והשופט תאודור אור הצטרפו בהסכמה לפסק דינו של השופט אליעזר ריבלין.