ממה מתו האווזים?

האירוע

קבוצת חקלאים העוסקים בגידול אווזים הגישו תביעה משפטית על נזקים בהיקף של כשמונה מליון ש"ח שנגרמו להם בשנת 1991.

באותה שנה חלו חלק גדול מהאווזים; חלקם מתו. כך ארע שהתוצרת המקווה לא הופקה.

לטענת החקלאים, מקור התחלואה בתערובת פגומה בה הזינו את העופות. מקור הפגם, לגירסתם, בגרעיני תירס שהכילו רעלנים מסוכנים ומזיקים בשיעור קטלני.

החקלאים הגישו את תביעתם נגד מכון התערובת שמכר וסיפק את התערובת הפגומה; נגד המשחטה שעל פי הנחיותיה והוראותיה נרכשה התערובת; נגד יבואן וספק התירס, אשר שימש מרכיב חשוב בתערובת ונגד מדינת ישראל שלטענת החקלאים היתה אמורה למנוע את ייבואם של גרעיני התירס הפגומים.

חוות דעת המומחה

את תביעתם ביססו החקלאים על חוות דעת של מומחה לתזונה בשם דבורין. האחרון היה העד היחיד שהחקלאים זימנו לעדות.

השופט מנחם בן דוד מבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר בפניו נדונה התביעה, דחה את תביעת החקלאים לאחר שקבע כי לא ניתן לבסס על עדותו של דבורין את המסקנות אליהן חותרים החקלאים.

דבורין, המומחה מטעם החקלאים, לא היה מעורב ב"זמן אמת" בחקירת ובדיקת נסיבות התחלואה וגורמיהם. המומחה כלל לא בדק את התערובת בה הואבסו העופות. המומחה גם לא בדק את העופות. ממילא הוא תזונאי בהכשרתו ולא וטרינר.

דבורין נדרש לתת את חוות דעתו כ- 4 שנים לאחר האירוע ואת כל הנתונים הספציפיים והרלבנטיים לתופעת התחלואה שאב מתוצאות בדיקות או מחקרים שנעשו על ידי אחרים.

חוות דעתו של דבורין, קבע השופט, היא בבחינת עדות סברה הנשענת כולה על עדות שמיעה.

המנעות מהבאת עדים רלבנטיים

החקלאים נמנעו מלזמן לעדות את הגורמים שהיו מופקדים על עריכת הבדיקות והמחקרים. הם גם נמנעו מלהציג בפני בית המשפט את תוצאות הבדיקות שנערכו ב"זמן אמת" על ידי השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות. המסקנה המתבקשת היא שהחקלאים ידעו, או חששו שהבאת תוצאות הבדיקות בפני בית המשפט תפגום בטיעוניהם.

ביקורת על חוות דעת המומחה

בית המשפט לא נמנע מלבקר את חוות דעתו של דבורין בציינו כי דבורין לא הוסיף משל עצמו כל ערך מוסף ולא העלה את משקלה הסגולי של אסופת המסמכים עליה ביסס את חוות דעתו, אשר מעבר להיותה אוסף של עדויות שמיעה, היא גם אינה חד משמעית.

התוצאה

על בסיס כל האמור קבע בית המשפט כי החקלאים לא הצליחו להוכיח כי תחלואת העופות מקורה בתערובת פגומה ולפיכך דחה את תביעתם.