"ניצולת השואה הסתירה תסמונת מחנות הריכוז"

מאז חקיקתו של חוק בריאות ממלכתי לפני כ-15 שנה, קיבלו תאגידי הביטוח הפרטיים מתנה ממדינת ישראל, בשווי של כשבעה מיליארד שקל מידי שנה.

תאגידי הביטוח הפרטיים ניצלו את הביקורת על "סל הבריאות" המצומק והעלוב של ביטוח הבריאות הממלכתי ופתחו במסעות פרסום אגרסיביים. פרסומים אלה יצרו גלי חרדה. הציבור התחיל לרכוש "ביטוחי בריאות פרטיים" ללא הבחנה, מבלי להבין כי לעיתים הם רוכשים פוליסות חסרות ערך. מאז, כאמור, גורפים תאגידי הביטוח הפרטיים למעלה משבעה מיליארד שקל מידי שנה בשנה.

ומה בכך, יאמר האזרח שמדינתו נטשה אותו. שירוויחו. לפחות הם יהיו שם בשבילנו כשניפול למשכב. האומנם?

ש' הייתה ניצולת שואה. היא שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ ואת צעדת המוות, אולם איבדה שם את הוריה, אחיה ובני משפחתה המורחבת. לאחר שניצלה מן התופת, עלתה לארץ. למרות העבר הקשה, הקימה כאן משפחה למופת ופרנסה אותה בכבוד יחד עם בעלה.

ש' הייתה חברה בקופת החולים הכללית. לכשהבינה, כמו מיליוני חברי הקופה האחרים, כי אם תיפול למצב סיעודי, ביטוח הבריאות הממלכתי לא יספק את צרכיה, היא רכשה ביטוח סיעודי, במסגרת פוליסה קבוצתית של קופת החולים הכללית. הביטוח נעשה בחברת הביטוח דקלה, מקבוצת הראל. כך, משך 15 שנה, העשירה גם היא את קופתה של הראל.

בהגיעה לגיל 85, אובחנה אצל ש' מחלת הסרטן באזור העין עם גרורות למוח ולריאות. מצבה התדרדר והיא נזקקה לסיעוד. בנה פנה להראל וביקש את הגמלה הסיעודית עבור אמו.

הראל לא הסכימה לשלם אלא רק חלק מהגמלה. מסלקי התביעות בהראל גילו ל"הפתעתם" כי ש' סבלה, עוד בטרם הצטרפותה לביטוח, מדיכאון על רקע "תסמונת מחנות הריכוז". אילו דיווחה לנו על התסמונת, היינו מחריגים את הפוליסה, הסבירו מסלקי התביעות לבנה של ש'. עם זאת, מאחר ומצבה הסיעודי, כך הודו מסלקי התביעות, נובע בחלקו גם ממחלות שהחלו לאחר הצטרפותה לביטוח, נשלם רק שני שלישים מתביעתה.

הבן הצטייד בחוות דעת רפואית לפיה "תסמונת מחנות הריכוז" מאפיינת את מרבית ניצולי השואה וכי אין קשר בינה לבין מצבה הסיעודי של ש'. "תסמונת מחנות הריכוז", הסביר המומחה, לא הפריעה לש' לנהל את חייה, לפרנס, לתפקד ולנהל חיי משפחה וזוגיות. אולם מסלקי התביעות בהראל בשלהם.

בין לבין, למרבה הצער, ש' נפטרה. הבן לא ויתר ופנה לבית המשפט השלום בתל אביב.

האם היה למסלקי התביעות בהראל על מה להתבסס?

הם טענו כי באמתחתם מצויה "חוות דעת של יועץ רפואי" התומכת בעמדתם. בנה של ש' ביקש לראות את חוות הדעת. לתדהמתו נענה כי אין לו זכות לראות אותה. זה "מסמך פנימי חסוי", ענו לו נציגי הראל.

הבן פנה לשופט יובל גזית וביקש כי זה יורה להראל לתת לו את חוות הדעת.

למה אתם לא מוסרים את חוות הדעת, שאל השופט גזית את נציגי הראל, אסור למבוטח שלכם לדעת על מה אתם מסתמכים כשאתם דוחים תביעה?

לא, השיבו נציגי הראל נחרצות, מסירת חוות הדעת "תפגע ביכולתנו להתגונן כראוי. ההתייעצות עם היועץ הרפואי לא נעשתה "כחלק משגרת עיסוקנו, אלא כהערכות לקראת משפט, כדי לבסס את דחיית התביעה של המבוטחת".

גישת המשפט הישראלי, הזכיר השופט גזית לנציגי הראל, הינה כי על בעלי הדין לפעול "בקלפים גלויים", בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים. במיוחד משאבים שיפוטיים.

אכן, הודה השופט, אסור להפריע לחברת הביטוח להתייעץ בחופשיות עם עורכי הדין שלה. לכן טיוטות של כתבי טענות, התייעצויות משפטיות פנימיות בדבר סיכויי המשפט וכיוצא באלה מסמכים שהוכנו לצורך משפט נהנים מחיסיון. אולם חוות דעת של רופא מומחה שבדק את המבוטח, לא נוצרת לצורך המשפט, אלא לשם בירור חבותה של חברת הביטוח. בירור זה חברת הביטוח חייבת לעשות ממילא על פי הדין. לכן כאשר מבוטח נבדק על ידי מומחה של חברת ביטוח, הוא זכאי לעיין בממצאי הבדיקה ובחוות הדעת שניתנה בעקבותיה.

בנוסף, השופט הזכיר לנציגי הראל את חוק זכויות החולה לפיו כל אדם זכאי לדעת ולקבל מידע על בדיקה רפואית אותה עבר.

ומעבר לכל אלה, קבע השופט, הראל לא הוכיחה כיצד היא עלולה להיפגע מחשיפת חוות דעתו של הרופא מטעמה.

על בסיס נימוקים אלה, נתן השופט גזית צו המחייב את הראל לחשוף ולמסור את חוות הדעת של היועץ הרפואי מטעמה.