השנים שנגזלו בחסות החוק

לפני מספר שנים, הוגש לנשיא המדינה מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף המוסד לביטוח לאומי.

במחקר, התריע המוסד כי 18.4 אחוז מהקשישים בישראל סובלים מהתעללות. הובאו מקרים מזעזעים של זקנים המשמשים מקור לסחיטה כספית מצד בני משפחתם. לא הובאו כל אותם מקרים שבהם המוסד עצמו מתעלל בקשישים. לא מסופר באותו מחקר כיצד המוסד, בחסות החוק, גוזל את קצבת הרש של הזקנים.

בהיותה בת 62 איבדה גיזה פיידן את בעלה המנוח. פיידן החלה לקבל קצבת שאירים מהביטוח הלאומי.

בהיותה בת 67, פנתה פיידן לביטוח הלאומי וביקשה לבדוק אם היא מקבלת את כל זכויותיה.

פקידת הביטוח הלאומי השיבה בהן מוחלט. מעבר לגמלת השאירים, קבעה הפקידה נחרצות, אינך זכאית לדבר.

פיידן המשיכה לעבוד עד שפוטרה מעבודתה בגיל 85. או אז, כאשר פנתה שוב לביטוח הלאומי לבירור זכויותיה, התברר לה כי "עבדו" עליה.

כאשר איבדה את בעלה והחלה לקבל קצבת שאירים, הייתה זכאית לקבל בנוסף גם קצבת זקנה, מאחר ובאותה עת כבר הייתה בת 62.

פיידן הבינה כי תרמה לביטוח הלאומי 23 שנות קצבה או 276 קצבאות זקנה חודשיות.

פיידן מיהרה להגיש תביעה לקצבת זיקנה. התביעה אושרה, אולם רק עבור שנה רטרואקטיבית.

היכן הקצבאות עבור 22 השנים הקודמות, שאלה פיידן בבהלה.

הקצבאות שלך נתרמו לאוצר המדינה, השיבו לה פקידי הביטוח הלאומי, תהיי גאה בעצמך, תרמת לחיזוק כלכלת ישראל.

אולי בכל זאת תפעילו קצת חמלה, התחננה פיידן, שילמתי עשרות שנים ביטוח לאומי כדי לקבל קצבת זקנה. בכל זאת, הוטעיתי על ידי פקידה שלכם.

מצטערים, אמרו לה פקידי המוסד, ראש הממשלה שלך, בנימין נתניהו, שלל מאתנו, בתיקון לחוק שהכניס בהיותו שר אוצר, את האפשרות להפעיל "רגשי" ולשלם לך את הקצבאות שאבדו.

פיידן לא ויתרה. היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

אכן, הודתה פיידן בפני השופטת איטה קציר, לא הגשתי תביעה פורמאלית לקצבת זקנה, אולם כאשר הגשתי תביעה לקצבת שאירים, כבר הייתי בת 62 והייתי זכאית לקצבת זקנה. פקידי המוסד יכלו להשתמש בנתונים שמסרתי להם ולאשר לי גם קצבת זקנה. אפילו תקנות תביעה לגמלת ביטוח לאומי, הוסיפה פיידן, מאפשרות לפקידי המוסד לאשר קצבת זקנה, תוך שימוש בנתונים שבידיהם, גם מבלי שתוגש להם תביעה פורמאלית.

צר לי, ענתה השופטת קציר. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אכן המוסד רשאי לאשר תביעה מבלי שתוגש לו תביעה, אולם שימי לב, כתוב: "המוסד רשאי". הוא לא חייב.

אבל פקידת המוסד הטעתה אותי כאשר אמרה לי שחוץ מקצבת הזקנה איני זכאית לדבר, טענה פיידן.

גם כאן ידי כבולות. אפילו אם פקידי המוסד הטעו אותך, על פי הפסיקה, אני לא יכולה לאשר לך קצבה רק משום שהטעו אותך.

למרות זאת, מצאה השופטת איטה קציר דרך לאשר לפיידן חלק מקצבאות הזקנה שאבדו לה. השופטת נתלתה בפסק דינו של השופט יואב פרידמן מבית משפט השלום בחיפה בפרשת אהובה פרידמן.

המוסד לביטוח לאומי, קבע השופט פרידמן, חייב לשלוח לכל מבוטח, מספר חודשים בטרם הגיעו לגיל פרישה, מכתב ובו הודעה בלשון ברורה על זכותו להגיש תביעה לקצבת זקנה. המוסד חייב להבהיר למבוטח את המשמעות שעלולה להיות אם התביעה תוגש באיחור. מכתבים דומים יש לשלוח גם לאחר מכן, למבוטח שלא נענה לקריאה להגיש תביעה, לפחות בפעם בשנה.

במקרה של פיידן, קבעה השופטת, לא נשלחו הודעות כאלה. על זכותה לקבל קצבת זקנה נודע לפיידן לראשונה רק בהיותה בת 85, עת הגיעה לסניף הביטוח הלאומי במקום מגוריה לצורך בירור זכויותיה לאחר פיטוריה ממקום עבודתה.

בסופו של יום, חייבה השופטת איטה קציר את המוסד לשלם לפיידן קצבת זקנה לתקופה של 7 שנים רטרואקטיבית, כלומר הוסיפה לה עוד 6 שנות קצבה.

לפי חישוב פשוט, 192 קצבאות זקנה נגזלו מפיידן בת ה- 85.

במדרש קהלת רבה מובא סיפור על התעללות של ילדים בזקן עובר אורח. ההתעללות מסתיימת בכך, שהחצר בה מתרחש האירוע מתמוטטת על יושביה.

החצר משמשת משל לחברה אשר מנהיגיה רדומים ואינם ערים לכך שמתקיים בתוכה יחס של זלזול בזקנים.

הכבוד לזקן, היה מאז ומתמיד אחד מערכי היסוד של החברה היהודית.

פגיעה בערך זה סופה שתגרום לחורבן ולהתמוטטות החברה. כך חשבו חכמינו בעבר.

העצוב הוא שבמדינת ישראל של שנת 2011 מנהיגינו לא מתעלמים מההתעללות בזקנים. הם עצמם מתעללים בהם, בחסות חוקים דרקוניים הגוזלים את כספם.

לפסק הדין המלא

15.9.2011 מסמך 908 נשלח