הם משפילים גם את עובדיהם

חמש שנים עבדה עורכת הדין ס' במחלקת התביעות של תאגיד הביטוח הפניקס.

חמש שנים, יום אחר יום, ראתה כיצד נכים, אלמנות ויתומים נכתשים על ידי המנגנון המשומן היטב של מקום עבודתה.

ס' לא העלתה בדעתה, כי יבוא יום וגם היא תהפוך קורבן של אותה התנהלות.

באחד הימים, עם שובה מחופשת מחלה, נדרשה ס' להתייצב "תוך שעה" לשימוע בחדרה של מנהלת מחלקת התביעות.

ס' החלה לחוש ברע. לבקשתה, השימוע נדחה מעת לעת. לבסוף התקיים. יומיים לאחר שהתקיים, נדרשה ס' לעזוב את משרדי הפניקס ולא לשוב לשם יותר. ס' חשה מושפלת ומבוזה. זמן מה לאחר מכן הגיע אליה מכתב פיטורין עם "פרטים מעוותים ומסולפים", כך כלשונה. לאחר פיטוריה, החלה הפניקס להערים עליה קשיים במימוש זכויותיה. פגישות, טלפונים וחילופי מיילים עם היועץ המשפטי של הפניקס לא הועילו. בשיחת הטלפון האחרונה התחוור לס' כי אין בכוונת הפניקס לכבד את זכויותיה, אלא אולי אם תגיע, למחרת היום, ל"פגישה מכרעת" בחברה.

שיחת הטלפון עוררה אצל ס' תגובה נפשית קשה. האפשרות כי תפגוש למחרת את חבריה לעבודה, שהיו עדים לפיטוריה בבושת פנים, העצימה את תחושת ההשפלה שחוותה בעקבות הפיטורים. ס' גם חשה מאוימת מהאפשרות כי תצא מהפגישה בלא כלום ותיוותר ללא כל הכנסה. חרדות קשות ולחץ נפשי בלתי נסבל החלו להציף אותה. קוצר נשימה תקף אותה. ידיה החלו לרעוד. מאוחר יותר בערב איבדה את הכרתה ופונתה לבית החולים. שם אובחן אוטם בשריר הלב.

ס' פנתה למוסד ביטוח לאומי וביקשה כי זה יכיר בה כנפגעת עבודה. המוסד סירב.

כדי לזכות בהכרה כנפגעת עבודה, עליך להוכיח כי היה אירוע חריג בעבודה, הסבירו לס' נציגי המוסד והרי את טוענת כי מתח היה מנת חלקך בעבודה על פני תקופה ארוכה. לכן המתח אצלך היה שגרתי ולא חריג. מעבר לזה, הוסיפו, האוטם בשריר הלב התרחש רק לאחר שפוטרת, בכלל לא תוך כדי עבודה. בלית ברירה פנתה ס' לבית הדין לעבודה בחיפה.

השופטת מיכל נעים דיבנר שמעה את העדויות והגיעה למסקנה כי אכן ס' סבלה ממתח נפשי בעבודה מזה זמן, אולם ערב הפגישה עם היועץ המשפטי של הפניקס, הייתה "עליית מדרגה" במתח הנפשי. עליית מדרגה זו מהווה אירוע חריג בעבודה.

גם בעובדה שהאוטם בשריר הלב אירע לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, לא ראתה השופטת מחסום. "אמנם האוטם בשריר הלב פקד את המבוטחת כ- 21 יום לאחר פיטוריה", הסבירה השופטת, "אולם הדחק הנפשי החריג בו הייתה נתונה ערב הפגישה המכרעת עם היועץ המשפטי, אירע על רקע העבודה ובעקבותיה, אף אם לא אירע תוך כדי העבודה".

כעת נותר לבדוק אם לא היו אצל ס' גורמי סיכון אחרים, שגם ללא כל קשר לעבודה היו גורמים לפרוץ האוטם בשריר הלב ביום שבו הוא פרץ. לשם כך מינתה השופטת את פרופסור שמואל גוטליב, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

פרופסור גוטליב מצא כי אמנם המבוטחת סבלה ברקע מגורמי סיכון מרובים למחלת לב כגון: עישון, "סיפור משפחתי", יתר לחץ דם, היפרליפידמיה (עודף ליפידים בדם), סוכרת קלה ועודף משקל. אולם, לדעת המומחה, המבוטחת הייתה מודעת לגורמי סיכון אלה. היא הייתה במעקב רפואי וטיפלה בהם. המבוטחת יכולה הייתה להמשיך ולהסתובב עם גורמי סיכון אלה עוד זמן רב, מבלי שתפתח אוטם חריף כלשהו בשריר הלב. משכך, חיווה המומחה את דעתו, "האירוע החריג, כלומר המתח לפני הפגישה המכרעת, החיש את מחלתה של ס', כך שאלמלא היה מתרחש, יתכן שבוא האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל. לפיכך יש להכיר באירוע הלבבי בתאריך זה כתאונת עבודה".

חוות דעתו של פרופסור גוטליב, קבעה השופטת מיכל נעים דיבנר, הינה הגיונית, ברורה ומבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בפני המומחה. "משכך", פסקה השופטת, "לא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בה ויש להכיר באירוע האוטם בשריר הלב כתאונת עבודה".