הצעת חוק חוזה הביטוח

הצעת חוק הביטוח[1]

מתפרסמת בזה מטעם הממשלה הצעת חוק הביטוח:

החוק המוצע בא להסדיר את דיני הביטוח המסחרי (להבדיל מהביטוח הסוציאלי: "ביטוח לאומי"), מבחינת הדין המהותי אין הוא נוגע לפיקוח הממשלתי על ענף הביטוח, שהוא מוסדר בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשי"א – 1951.

החוק המוצע הוא חוליה נוספת בשרשרת החוקים החדשים במשפט האזרחי (חוק השליחות, חוק המשכון וכו'), והוא תוכנן ונוסח – ומתבקש להתפרש – לאור החוקים ההם ובעיקר לאור חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

החוק מקיף את הביטוח על ענפיו השונים. בנוסף על הוראות החלות על כל סוגי הביטוח (פרק א') יש בו הוראות על ביטוח חיים (פרק ב') ועל ביטוח נזקים (כולל ביטוח נכסים, ביטוח תאונות ומחלה וביטוח אחריות) (פרק ג').

החוק יחול, מבחינה מהותית, גם על ביטוח ימי ועל ביטוח כלי רכב, אלא שבביטוח ימי יוסיפו לחול, לפי שעה, ההוראות המיוחדות של החוק העותמאני על הסחר הימי, ובביטוח כלי רכב – הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 (ראה סעיף 72).

החוק אינו חל על ביטוח משנה; הוא גם לא יחול על סוגי עסקאות שיוצאו מתחולתו על ידי הכרזת שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (סעיף 71).

באוקטובר 1966 מינה שר המשפטים ועדת מומחים, ובראשה שופט בית המשפט העליון ד"ר ויתקון, להכנת הצעת חוק ביטוח מקיף. הועדה קיימה ישיבות רבות וסיכמה הצעה ראשונה הכוללת את הפרקים "הוראות כלליות" ו"ביטוח חיים" וחלק מהפרק "ביטוח נכסים". ההצעה המוגשת בזה הולכת בעקבות סיכומי הועדה ומשלימה אותם.

הצעות הועדה התבססו במידה רבה על דוגמאות קונטיננטליות, בעיקר על החוקים של שווייץ, גרמניה, צרפת, איטליה וארגנטינה; כן עושה ההצעה המוגשת בזה. קרבה מיוחדת קיימת בינה לבין החוק השווייצי משנת 1908 הנחשב עד היום לאחד הטובים ביותר, אך שונה היא מן הדוגמה השוייצרית הן במבנה והן בפרטים רבים.

החוק המוצע בא להחליף את הדין הקיים היום בארץ. דין זה מורכב מחוק עותמאני משנת 1904, הדן בסוגיות מסוימות של ביטוח נכסים בלבד, ומהמשפט האנגלי בענייני ביטוח. תערובת זו של חוק חרות מן התקופה העותמאנית ושל הלכות שנפסקו באנגליה הביאה במקרים רבים לתסבוכת והכבידה על מלאכת בתי המשפט. מכאן הצורך בחוק חדש – בדומה לצורך שהביא לחקיקת שאר החוקים בשטח המשפט האזרחי. העיון בפסיקה המקומית מראה, שהחוק המוצע מקיים בנקודות רבות את הדין הקיים, ובמידה שהוא משנה ממנו הרי אלה שינויים הבאים בעיקר לחזק את מעמדו של המבוטח, או להבהיר ולפשט את הדין, ושוב – בדומה לחוקים שהוזכרו.

השאלות המתעוררות לענין חוזה הביטוח והטעונות הסדר תחיקתי, רבות הן ומגוונות. מן הראוי להצביע כאן על העיקריות שבהן:

(1) הביטוח המסחרי מקיף סוגי ביטוח רבים, ומערכות חוקים שונות מחלקות אותו חלוקה שונה. ההצעה מבוססת על חלוקה בסיסית אחת: ביטוח חיים (כשהמאורע המבוטח הוא מותו של אדם, או הגיעו לגיל מסויים או מקרה אחר בחייו) וביטוח נזקים. עיקר ההבדל שביניהם הוא, שבביטוח חיים נקבעים ומשתלמים תגמולי הביטוח ללא זיקה לנזק שנגרם במקרה הביטוח, ואילו מטרתו של ביטוח נזקים הוא כיסוי הנזק שנגרם. ביטוח נכסים אינו ענף ראשי עצמאי, אלא אחד הענפים השונים של ביטוח נזקים, אם כי אולי החשוב שבהם.

(2) הוראות החוק מתחלקות להוראות "כופות" (יום קוגנס) שאין להתנות עליהן בכלל, להוראות "כופות צד אחד" שניתן להתנות עליהן לטובת המבוטח אך לא לרעתו, ולהוראות "מרשות" (יוס דיספוזיטיבום) שהצדדים בני חורין להתנות עליהן כטוב בעיניהם. החוק מפרט עם איזה סוג מן השלושה נמנות הוראותיו השונות (סעיפים 34, 48, 61 ו- 68 (ג)).

(3) ההצעה משתדלת לפשט את הדין על ידי צמצום מספר "המעורבים" בעסקאות ביטוח; בנוסף על הצדדים לחוזה הביטוח – המבטח והמבוטח – מכיר החוק המוצע באדם אחד בלבד – המוטב.

(4) שני מוסדות, הקיימים לפי פקודת ביטוח רכב מנועי בהיקף מוגבל ומצומצם, הורחבו בהצעת החוק החדש. הכוונה היא להמשך הביטוח כשהמבוטח מעביר את הנכס המבוטח לזולתו (סעיפים 58 ו- 67) ולזכות התביעה הישירה של צד שלישי נגד המבוטח בביטוח אחריות (סעיף 68). גם מוסד ה"תחלוף" (סוברוגציה) שנמצא בחוק העותמאני הורחב (סעיפים 59 ו- 60).

(5) חיזוק מעמדו של המבוטח מתבטא, בין השאר, במספר הוראות המרככות את הגישה (הנפוצה במשפט האנגלי) של "הכל או לא כלום" ומביאות לכך ש"חטא" שחטא המבוטח – או המוטב – אינו משחרר את המבטח מחבותו כליל אלא רק מפחית את תגמולי הביטוח (סעיפים 7 (ג), 19 (ג) ו- 25). גם התוצאות של "ביטוח כפל", ושל "ביטוח יתר" חמורות פחות לפי ההצעה מאשר בחוקים אחרים (סעיפים 52 ו- 53). לפי ההצעה – רק מעשה מרמה של המבוטח או המוטב מפקיע כליל את זכותם לתגמולי ביטוח; במקרים אחרים יכול בית המשפט לעזור להם ("סעד מיוחד" – סעיף 29).

(6) אמצעים נוספים לחיזוק מעמדו של המבוטח הם חובות פורמליות מסוימות שעל המבטח לקיים כדי לשמור על זכויותיו (סעיפים 2 (ב) סיפה, 3, 4, 16 (א)) ומניעת המבטח מהסתמך על "ליקויים" שאינם מכריעים לגבי חבותו (סעיפים 8, 20, 22, 25 (א) (2) ).

חוק הביטוח, תשל"ו – 1975

פרק א': הוראות לכל סוגי ביטוח סימן א': חוזה הביטוח מהותו של חוזה ביטוח

1. חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב.

הפוליסה

2. (א) זכויות הצדדים וחיוביהם יפורטו במסמך חתום בידי המבטח (להלן –פוליסה) ועל המבטח למסור אותו למבוטח; אין המבטח זכאי להסתמך על תנאי שבחוזה כל עוד לא נמסרה הפוליסה למבוטח ולא על תנאי שלא פורט בפוליסה.

(ב) רואים את המפורט בפוליסה כמוסכם בין הצדדים, אם לא הודיע המבוטח למבטח בכתב, תוך 30 יום מהיום שנמסרה לו הפוליסה, שהמפורט בה אינו מתאים למוסכם; והוא, אם הדבר פורש למבוטח עם מסירת הפוליסה.

(ג) תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה שפורטו בפוליסה, למעט תנאי או סייג הנהוגים באותו ענף של ביטוח, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם לגבי דבר שאירע או שצריך היה להיעשות לפני עבור התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם הסכים לכך המבוטח בכתב.

(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם על שינויים בתנאי הביטוח שחלו לאחר מסירת הפוליסה.

(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע כריתת החוזה או שינויו בכל צורה שהיא.

חובה להבליט הגבלות

3. תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.

מצורפות לפוליסה

4. היתה בחוזה הסתמכות על תשובה שהשיב המבוטח בכתב לשאלות שהציג לו המבטח, יצורף לפוליסה העתק ממנה; תשובה שלא צורף העתק ממנה לפוליסה, אין המבטח זכאי להסתמך עליה.

5. המבטח חייב למסור למבוטח ולמוטב, לפי דרישתו של המבוטח ועל חשבונו,העתקים מן הפוליסה ומן המצורפות אליה.

חובת גילוי

6. (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן – שאלה מהותית), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה לפי מה שידוע לו או לפי מה שעליו לדעת.

(ב) ניתנת לשאלה מהותית תשובה בידי שלוחו של המבוטח, על השלוח להשיב גם כל מה שידוע למבוטח או לפי מה שעל המבוטח לדעת.

תוצאות אי גילוי

7. (א) ניתנה לשאלה מהותית תשובה, לא מלאה או לא כנה, רשאי המבטח, תוך 30 יום מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח, והחוזה מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שההודעה נמסרה למבוטח.

(ב) נתבטל החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה.

(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי ביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים; והוא מופטר כליל בכל אחת מאלה:

(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;

(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו.

(ד) שילם המבטח תגמולי ביטוח שלא היה חייב בהם לפי סעיף זה, זכאי הוא להחזר.

חיוב המבטח על אף אי גילוי

8. המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה:

(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה, או שהוא גרם לכך שהתשובה היתה לא מלאה או לא כנה.

(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה לא מלאה או לא כנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו או על חבות המבטח או על היקפה.

תקופת הביטוח

9. (א) באין הסכם אחר מתחיל הביטוח עם כריתת החוזה.

(ב) היה הביטוח לתקופה מסויימת והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר משלושים יום לפני תום התקופה המוסכמת, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 10 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו.

(ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו – אין בכך כדי להאריכו מדי פעם ליותר משנה אחת.

(ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לסיימו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני, והביטוח מסתיים כעבור 30 יום מיום שנמסרה ההודעה לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר סיום הביטוח.

(ה) תקופת ביטוח כוללת את היום הראשון והאחרון לתקופה במלואם, כשהיום נחשב מחצות עד חצות.

סימן ב': המוטב מיהו מוטב

10. (א) המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו.

(ב) כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר.

(ג) קביעת מוטב תהיה בנקיבת שמו או בדרך אחרת המאפשרת זיהויו; היא תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח.

(ד) קביעת המוטב יכול שתהיה לגבי חלק בלבד מתגמולי הביטוח.

פוליסה לפקודה

11. (א) בפוליסה הערוכה לפקודת המבוטח או לפקודת אדם אחר, יהיה המוטב מי שהפוליסה היא לפקודתו או מי שהפוליסה הוסבה לו; אין צורך להודיע למבטח על ההיסב, אך הוא אינו חייב לשלם את תגמולי הביטוח אלא לנסב המציג לפניו את הפוליסה.

(ב) הוראת סעיף 10 (ד) אינה חלה על פוליסה לפקודה.

מעמדו של המוטב

12. (א) נקבע מוטב זולת המבוטח, תהיה הזכות לתגמולי הביטוח למוטב; אין בכך כדי למנוע את המבוטח מלדרוש מן המבטח לשלם תגמולי הביטוח למוטב.

(ב) טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי המוטב, אולם אין הוא יכול לקזז כנגד המגיע למוטב את חובות המבוטח, אלא את החוב של דמי ביטוח לפי אותו חוזה.

זכויות המבוטח והמוטב

13. (א) קביעת מוטב זולת המבוטח אין בה כדי למנוע את המבוטח מהעביר או משעבד זכויותיו על פי החוזה כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, ואין בה כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה; אולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת יהיו העברה או מישכון של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב, ואין נושי המבוטח רשאים לעקל זכויות אלה.

(ב) זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח.

סימן ג': דמי הביטוח המועד לתשלום דמי הביטוח

14. (א) דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה ואם נקבעו לתקופות קצובות – בראשית כל תקופה.

(ב) היה הביטוח למספר שנים ודמי הביטוח נקבעו בסכום כולל, ישולמו בשיעורים שנתיים שווים בראשית כל שנת ביטוח.

(ג) תנאי התולה את חבות המבטח בתשלום ראשון על חשבון דמי הביטוח מתבטל עם מסירת הפוליסה למבוטח.

המקום לתשלום

15. (א) דמי הביטוח ישולמו במקום עסקיו של המבטח; היה המבטח תאגיד חוץ, ישולמו דמי הביטוח במקום עסקיו בישראל.

(ב) נהג המבטח לגבות את דמי הביטוח במקום פלוני, ישולמו דמי הביטוח באותו מקום כל עוד לא הודיע המבטח בכתב למבוטח שעליו לשלמם במקום אחר בישראל.

פיגור בתשלום

16. (א) לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם, ולא שולמו גם לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם תוך 15 ימים או יותר, רשאי המבטח, בהודעה בכתב למבוטח לבטל את החוזה, והוא, אם פורשו תוצאות אלה בכתב הדרישה.

(ב) נקבע מוטב זולת המבוטח והקביעה היתה בלתי חוזרת, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה לפני שהודיע על הפיגור למוטב והמוטב לא שילם את דמי הביטוח תוך 15 ימים מהיום שנמסרה לו ההודעה.

סימן ד': שינויים בסיכון סיכון שנתבטל

17. (א) חוזה ביטוח למקרה שאינו יכול לקרות או שקרה לפני כריתת החוזה. – בטל.

(ב) נעשה מקרה הביטוח לבלתי אפשרי אחרי כריתת החוזה, מתבטל החוזה מאליו והמבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד הזמן שלאחר הביטול, זולת אם כבר שילם המבטח תגמולי ביטוח בשל מקרה ביטוח שקרה לפני שהישנות המקרה נעשה בלתי אפשרי.

חובת הודעה על החמרת הסיכון

18. (א) על המבוטח להודיע למבטח בכתב על כל שינוי מהותי מיד לאחר שנודע לו עליו; הוראות סעיף 6 (ב) חלות, בשינויים המחוייבים, גם על חובה זו.

(ב) לענין סימן זה – "שינוי מהותי" –

(1) שינוי בנושא ששימש לשאלה מהותית והוא חל אחרי שניתנה התשובה לאותה שאלה, או בנושא שצויין בפוליסה בענין מהותי;

(2) דבר המגלה שתשובה לשאלה מהותית היתה לא נכונה ויש בו כדי להחמיר את סיכון המבטח החמרה של ממש.

תוצאות של החמרת הסיכון

19. (א) תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח, והחוזה מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שההודעה נמסרה למבוטח.

(ב) נתבטל החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא נתבטל החוזה, רואים את המבטח כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי.

(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים; והוא מופטר כליל באחת מאלה:

(1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 18, והדבר נעשה בכוונת מרמה;

(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב שלאחר השינוי.

(ד) שילם המבטח תגמולי ביטוח שלא היה חייב בהם לפי סעיף זה, זכאי הוא להחזר.

חיוב המבטח על אף ההחמרה

20. המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 19 באחת מאלה:

(1) השינוי המהותי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיע על מקרהו או על חבות המבטח או על היקפה;

(2) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח או שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש.

הפחתת הסיכון

21. נקבעו דמי הביטוח לאור נסיבות שהחמירו את סיכון המבטח, ולאחר קביעתם חדלו אותן הנסיבות להתקיים או להשפיע על סיכון המבטח, זכאי המבוטח להפחתת דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר שהודיע למבטח על השינוי, ולהעמדתם על מה שהיה משתלם לפי המקובל אצל המבטח, בשעת קביעת דמי הביטוח, בהעדר אותן נסיבות.

אמצעים להקלת הסיכון

22. הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח, ואותו אמצעי לא ננקט, אין המבטח זכאי להסתמך על כך אם הדבר לא השפיע על מקרה הביטוח או על חבות המבטח או על היקפה.

סימן ה': תגמולי הביטוח הודעה על קרות מקרה הביטוח

23. קרה מקרה הביטוח – על המבוטח להודיע עליו למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע עליו למבטח מיד לאחר שנודע לו על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו.

בירור חבותו של המבטח

24. (א) משנמסרה למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח, עליו לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

(ב) על המבוטח למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל להשיגם.

(ג) המבוטח לא ישא אלא בהוצאות הסבירות הכרוכות בקיום חובתו לפי סעיף זה.

הכשלה של בירור החבות

25. (א) לא קויימה חובה לפי סעיף 23 או לפי סעיף 24(ב) במועד, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;

(2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.

(ב) נעשה דבר בידי המבוטח או המוטב או מטעמם כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד על הבירור, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר.

מרמה בתביעת תגמולים

26. הופרה חובה לפי סעיף 23 או לפי סעיף 24(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 25(ב), או שנמסרו למבטח מאת המבוטח או המוטב או מטעמם עובדות כוזבות, או שהעלימו עובדות בנוגע למקרהו של מקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדברים נעשו בכוונת מרמה – מופטר המבטח מחבותו.

מקרה שנגרם בכוונה

27. נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או המוטב או מטעמם, ובמתכוון, מופטר המבטח מחבותו לשלם תגמולי ביטוח, זולת אם קרה המקרה בשל אמצעי שננקט לפי דרישת המבטח או על דעתו או שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש.

המועד למתן תגמולי הביטוח

28. תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו; אולם תגמולים שאין עליהם מחלוקת בתום לב ישולמו מיד והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים.

סעד מיוחד

29. היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר.

הישנות מקרה ביטוח

30. המבטח חייב בתגמולי הביטוח גם אם קרה מקרה הביטוח תוך תקופת הביטוח יותר מפעם אחת ובלבד שלא יחוייב בסך הכל ביותר מסכום הביטוח המוסכם.

התיישנות

31. (א) תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.

(ב) הצדדים אינם רשאים להסכים על תקופת התיישנות קצרה יותר או על הגבלת זמן אחרת של הזכות לתגמולי ביטוח.

סימן ו': הוראות שונות מתן הודעות

32. (א) הודעה של המבטח למבוטח או למוטב, דיה שתינתן לפי מענם האחרון הידוע למבטח.

(ב) הודעה של המבוטח או של המוטב למבטח תינתן, לפי ברירת המודיע, למבטח לפי מען מקום עסקיו או לאדם אחר שמענו צויין בחוזה או שהמבטח הודיע להם עליו בכתב.

(ג) לא היה למבטח מקום עסקים בישראל וגם לא ניתן מען של אדם אחר בישראל, אין המבטח זכאי להסתמך על שלא ניתנה הודעה של המבוטח או של המוטב, או על שניתנה באיחור.

(ד) מקום שדרושה על פי חוק או על פי החוזה הודעה בכתב, גם הודעה במברק, בטלקס או כיוצא בזה במשמע.

(ה) מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הודיעה לנמען או אל מענו.

ויתור תרופות

33. (א) תרופות המבטח לפי סעיפים 7, 16, 19 ו- 25 מוציאות בענינים הנדונים בהם את תרופותיו לפי דין אחר.

(ב) בכפוף לאמור בסעיף קטן (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג –1973[2]ומחוק חוזים אחידים, תשכ"ד –1964[3]או מחוק אחר שעל פיו חוזה או תנאי שבחוזה בטלים או ניתנים לביטול.

סייגים להתניה

34. (א) הוראות סעיפים 2(א) ו- (ג), 3, 4, 9(ד), 12 (ב), 13, 14(ג), 22, 26, 27, 31 ו- 33 – אין להתנות עליהן.

(ב) הוראות סעיפים 2 (ב), 5 עד 8, 9(ג), 10, 19, 20, 23 עד 25, 28 ו- 32 – אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב.

סייג לתחולה

35. הוראות פרק זה לא יחול מקום שיש בפרק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

פרק ב': ביטוח חיים

מהות הביטוח

36. בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם, למעט תאונה או מחלה.

ביטוח אדם זולת המבוטח

37. (א) היה מקרה הביטוח מותו של הזולת, טעון החוזה הסכמתו בכתב, ואם היה קטין או הוכרז פסול דין – הסכמת נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - [4]1962.

(ב) סעיף זה לא יחול על ביטוח קבוצת בני אדם שהרכבה עשוי להשתנות אחרי כריתת החוזה.

תוצאות של אי גילוי

38. המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה.

המוטבים

39. (א) נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח, ואם נקבעו קרובים – הקרובים שהיו בחיים בקרות המקרה נקבעו ילדים או צאצאים – גם מאומץ, או מי שנולד תוך 300 יום לאחר קרות המקרה במשמע.

(ב) נקבעו מוטבים אחדים ולא נקבעו חלקיהם, יחלקו את תגמולי הביטוח בשווה.

(ג) מת המוטב זולת המבוטח לפני שקרה מקרה הביטוח – יזכו במקומו בן זוגו או צאצאיו לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; באין שאירים כאלה, וכן אם ויתר המוטב על זכותו לפני שקרה מקרה הביטוח, תהא הזכות לתגמולי הביטוח למבוטח.

ביטול החוזה מצד המבוטח

40. (א) המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח והחוזה מתבטל בתום התקופה השוטפת שבעדה משתלמים דמי הביטוח, ובלבד שהחוזה יעמוד בתקפו לא פחות משנה לאחר כריתתו.

(ב) נקבע מוטב זולת המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה לפי סעיף קטן (א) על המבטח להודיע על כך בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף קטן זה, והמוטב רשאי תוך 30 ימים מהיום שנמסרה לו ההודעה, לאמץ את החוזה על זכויותיו וחובותיו, בהודעה בכתב למבטח; הודיע המוטב כאמור, יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בינתיים – יתחדש כשהמוטב בא במקום המבוטח.

המרה ופדיון

41. (א) לאחר ששולמו דמי הביטוח בעד שלוש שנים רשאי המבוטח לדרוש, בהודעה בכתב למבטח המרת הביטוח לביטוח מסולק או פדיון הפוליסה.

(ב) דרש המבוטח המרת הביטוח לביטוח מסולק, יקטנו תגמולי הביטוח מתום התקופה השוטפת שבעדה משתלמים דמי הביטוח, בהתאם לסכום שנקבע לכך בפוליסה, והחובה לשלם דמי ביטוח להבא נפסקת מאותו זמן.

(ג) דרש המבוטח פדיון הפוליסה, חייב המבטח לשלם לו במועד הנקוב לכך בדרישה אך לא פחות משלושים ימים מהיום שנמסרה לו הדרישה, את ערך הפדיון לפי הסכום שנקבע לכך בפוליסה.

(ד) המבוטח רשאי להגביל את דרישתו לחלק מן הביטוח.

(ה) נקבע מוטב זולת המבוטח קביעה בלתי חוזרת, טעונות דרישת המרה ודרישת פדיון לפי סעיף זה הסכמת המוטב.

המרת ופדיון על אף ביטול החוזה

42. ביטול הביטוח מצד המבטח אינו גורע מזכות המבוטח לפדיון הפוליסה, וביטול כאמור בשל אי תשלום דמי ביטוח אינו פוגע גם בזכותו להמרת הביטוח ובלבד שהדרישה להמרת הביטוח תבוא תוך 30 ימים ממסירת הודעת הביטול של המבטח.

הפוליסה כערובה לאשראי

43. מישכן המבוטח למבטח, בערובה להלוואה שנתן לו המבטח, את זכויותיו על פי פוליסה הניתנת לפדיון, וההלוואה לא סולקה במועדה, רשאי המבטח לקזז את ההלוואה כנגד ערך הפדיון של הפוליסה, ובלבד שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לסלקה תוך שלושה חדשים מהיום שנמסרה לו הדרישה וציין בה את תוצאות אי מלוויה.

סייגים להמרה ולפדיון

44. הוראות סעיפים 41 עד 43 בנוגע לפדיון הפוליסה יחולו רק בביטוח שבו מקרה הביטוח הוא מותו של אדם או הגיעו לגיל מסויים.

החמרת הסיכון

45. בביטוח חיים –

(1) לא יראו כשינוי מהותי לענין סעיפים 18 עד 20 אלא שינוי בנושא שצויין כך במפורש בפוליסה;

(2) המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 19 לאחר שעברו שלוש שנים מקרות השינוי, אלא אם חובת ההודעה לפי סעיף 18 (ב) הופרה בכוונת מרמה.

התאבדות האדם שחייו מבוטחים

46. בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים התאבד.

אימוץ החוזה

47. (א) נקבע מוטב זולת המבוטח ומת המבוטח, רשאי המוטב, בהודעה בכתב למבטח תוך 30 ימים מהיום שנודע לו על מות המבוטח, לאמץ את החוזה על זכויותיו וחובותיו.

(ב) נקבע מוטב זולת המבוטח וניתן על המבוטח צו לקבלת נכסים או צו פירוק, רשאי המוטב לאמץ את החוזה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם קביעתו לא היתה בלתי חוזרת, ישלם לנאמן בפשיטת הרגל או למפרק, לפי הענין, את ערך הפדיון של הפוליסה בזמן מתן הצו.

סייגים להתניה

48. (א) הוראות סעיפים 37(א) 45 ו- 47 – אין להתנות עליהן.

(ב) הוראות סעיפים 38 ו- 40 עד 43 – אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב.

פרק ג': ביטוח נזקים

סימן א': ביטוח נכסים

מהות הביטוח

49. (א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק.

(ב) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של אדם אחר.

היקף החבות

50. (א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם, ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן: "סכום הביטוח").

(ב) הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיה כמוסכם ללא הוכחת שיעור הנזק.

היקף החבות בביטוח האש

51. ביטוח מפני אש מכסה גם נזק שנגרם לנכס המבוטח על ידי אמצעים סבירים שננקטו לכיבוי האש או למניעת התפשטותה או להצלת הנכס המבוטח.

ביטוח יתר

52. עלה סכום הביטוח בעת כריתת החוזה או לאחר מכן, באופן בלתי סביר על שוויו של הנכס המבוטח, רשאי כל צד, בכל עת, לדרוש הפחתת סכום הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכום הביטוח ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום ביטוח היתר.

ביטוח כפל

53. (א) בוטח נכס מפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח או המבוטחים להודיע זאת למבטחים מיד לאחר שנודע להם על ביטוח הכפל.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך כל סכומי הביטוח על שווי הנכס, רשאי כל צד, בכל עת, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח, לפי היחס שביניהם, עד לשווי הנכס; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום ביטוח הכפל.

(ג) בהפחתה לפי סעיף קטן (ב) אחראים המבטחים יחד ולחוד עד לסכום הביטוח המשותף ונושאים בנטל החיוב הזה בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

ביטוח חסר

54. היה סכום הביטוח בקרות מקרה הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס.

הקטנת הנזק

55. אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין לאחר שקרה מקרה הביטוח בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט.

שיפוי בעד הוצאות

56. הוציא המבוטח או המוטב לאחר שקרה מקרה הביטוח הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין; והכל אף מעל לסכום הביטוח.

חישוב תגמולי הביטוח

57. (א) תגמולי הביטוח ייחשבו לפי שווי הנכס המבוטח בקרות מקרה הביטוח.

(ב) נמנה הנכס המבוטח עם מטלטלי משק בית או עם חפצים אחרים שאין נוהגים להחליפם במשומשים, והנזק המכוסה אינו ניתן לתיקון, ייחשבו תגמולי הביטוח לפי הדרוש לרכישת נכס חדש במקומו.

(ג) היה הנכס המבוטח מיועד למכירה, ייחשבו תגמולי הביטוח לפי מחיר המכירה של הנכס בניכוי ההוצאות הכרוכות במכירה.

(ד) הוראות סעיף זה אין בהן כדי לגרוע מהוראות סעיף 50.

העברת הנכס המבוטח

58. (א) בעל נכס מבוטח שהעביר את הנכס לאחר, יבוא הנעבר במקומו בחוזה הביטוח על זכויותיו ועל חובותיו; על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד ובכתב.

(ב) תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח ההודעה על ההעברה או מהיום שנודע לו עליה בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב לנעבר, והחוזה מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שנמסרה ההודעה לנעבר; עשה כן, זכאי המעביר להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול החוזה.

(ג) הנעבר רשאי לבטל את החוזה תוך 30 ימים מיום ההעברה או מהיום שנודע לו על הביטוח, לפי המאוחר יותר; החוזה מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שהמבטח קיבל את הודעת הביטול.

(ד) המעביר ערב למבטח לתשלום דמי הביטוח עד תום התקופה לביטול החוזה מצד המבטח.

(ה) קרה מקרה הביטוח לפני שהמבטח ביטל את החוזה מכוח סעיף קטן (ב), אין הוא חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיה הנעבר משלם לפי המקובל אצל המבטח לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא מופטר כליל אם לא ניתנה לו הודעה על ההעברה בהתאם לסעיף קטן (א) והדבר נעשה בכוונת מרמה; שילם המבטח תגמולי ביטוח שלא היה חייב בהם לפי סעיף קטן זה, זכאי הוא להחזר.

(ו) הוראות סעיף זה יחולו גם אם הנכס המבוטח הועבר במכירה על ידי בית משפט לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת.

תחלוף

59. (א) היתה למוטב, בשל מקרה הביטוח, גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי הביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.

(ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.

(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך.

(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם.

ביטוח חובות

60. בביטוח מפני אי פרעון של חוב יחולו הוראות סעיף 60 (א) עד (ג) כשזכות התביעה מן החייב באה במקום זכות הפיצוי מן האדם השלישי.

סייגים להתניה

61. הוראות סעיפים 32 עד 50 - אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב.

סימן ב': ביטוח תאונה ומחלה

מהות הביטוח

62. בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לאדם אחר, ובביטוח מחלה - מחלה שחלה בה.

תחולת סעיפים

63. על ביטוח תאונה ועל ביטוח מחלה יחולו בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 37, 45(א), 50, 55 ו- 56.

סימן ג': ביטוח אחריות

מהות הביטוח

64. בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לדם שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה.

היקף החבות

65. ביטוח אחריות מכסה הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח.

תחולת סעיפים

66. על ביטוח אחריות יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 53, 55 ו- 56.

העברת מקור החבות

67. בוטחה אחריות הנובעת, מהחזרת נכס או מניהול עסק וההחזקה או הניהול הועברו לאחר, יחולו הוראות סעיף 58 כשהנכס או העסק באים לענין הוראות אלה במקום הנכס המבוטח.

מעמד אדם שלישי

68. (א) המבטח רשאי לשלם את תגמולי הביטוח לאדם שלישי לסילוק המגיע לו מן המבוטח.

(ב) האדם השלישי רשאי לדרוש מן המבטח את המגיע לו מן המבוטח כדי השיפוי שהמבטח חייב למבוטח, ומשדרש כאמור אין המבטח רשאי עוד לשלם את תגמולי הביטוח.

(ג) על הוראות סעיף זה אין להתנות.

התיישנות

69. בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת האדם השלישי נגד המבוטח.

סוגי ביטוח נוספים

70. אין בהוראות פרקים ב' ו- ג' כדי למנוע סוגי ביטוח אחרים.

סייגים לתחולה

71. הוראות חוק זה לא יחולו על:

(1) ביטוח משנה.

(2) עסקה ששר משפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת הכריז שלא יחולו עליה.

שמירת דינים

72. הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970[5] או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

ביטול

73. חוק הביטוח העותמאני משנת 1323 (1904) - בטל. הערת שוליים

עצמאות החוק

74. בעניינים שחוק זה דן בהם לא יחול סימן 40 לדבר המלך במועצתו לארץ ישראל 1947-1922[6].

תחילה והוראת מעבר

75. תחילתו של חוק זה ביום ……………. על ביטוח שנעשה לפני תחילתו של חוק זה יוסיף לחול הדין הקודם.

דברי הסבר

סעיף 1:

בדומה לסעיפים מקבילים בחוקים אחרים, כגון סעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, בא סעיף זה להציג את המשתתפים בעסקת ביטוח - המבטח, המבוטח והמוטב - ולתאר את העסקה תיאור כללי.

סעיף 2:

סעיף קטן (א) מאמץ את הנוהג הקיים של הוצאת פוליסות ומחייב את המבטח למסור למבוטח מסמך זה כשהוא מכיל את פרטי ההתקשרות, סעיפים קטנים (ב) ו- (ג) מאפשרים למבוטח להשיג על הפוליסה במידה שהמפורט בה אינו תואם את המוסכם בין הצדדים. סעיף קטן (ה) מבהיר שהפוליסה אינה אלא ראיה למוסכם בין הצדדים. החוזה עצמו נקשר בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ולפיו חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת (סעיף 23 לאותו חוק).

סעיף 3:

סעיף זה משלים את הסעיף הקודם ובא להגן על המבוטח בפני הגבלות נסתרות של חבות המבטח.

סעיף 4:

ענין התשובות על שאלות המבטח ידון לגופו בסעיפים 7 עד 9. הסעיף שלפנינו בא רק להבטיח שיימצא בידי המבוטח העתק מהתשובות שנתן עליהן.

סעיף 5:

הוראה זו באה בעקבות הדרישות שבסעיפים 2 (א) 3 ו- 4.

סעיף 6:

זו אחת הסטיות מן הדין הקיים. לפי הפסיקה האנגלית שאומצה בארץ, חייב המבוטח לא רק להשיב על שאלות המבטח, אלא להודיע למבטח, ואף אם לא נשאל, על דבר מהותי, שאם לא כן יפסיד זכותו לתגמולי הביטוח. הלכה זו גררה במקרים רבים להתדיינות מסובכת והכשילה תביעות של מבוטחים תמימים. החוק המוצע סומך על ההנחה, שחברת ביטוח בעלת נסיון של אלפי עסקאות, יודעת - או צריכה לדעת מה עליה לשאול ומה עשוי להיות חשוב לעניינה. על כן מנכילה ההצעה את חובת הגילוי, על כל תוצאותיה לפי הסעיפים הבאים. המדובר הוא בשאלה "מהותית", ומהותיותה של שאלה נמדדת לפי קנה מידה אובייקטיבי של מבטח "סביר".

סעיף 7:

סעיף קטן (א) מאפשר למבטח לבטל את החוזה בשל הפרת חובת הגילוי המתוארת בסעיף 6. קרה מקרה הביטוח לפני ביטול החוזה, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי. במקרים חמורים התבטל כליל סעיף קטן (ג).

סעיף 8:

במקרים מסויימים לא יעמדו למבטח התקופות לפי סעיף 7. מקרים אלה נובעים מעקרונות כלליים שבדיני החוזים כפי שהם מתבטאים בהוראות שונות, ובעיקר בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.

סעיף 9:

סעיף זה מיועד להשלים את תנאי החוזה בשאלה תקופת הביטוח. על חלק מהוראותיו אין הצדדים חופשים להתנות; ראה סעיף 34 להלן.

סעיף 10:

המוטב הוא מי שמגיעים לו תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח (סעיף 1 לעיל), בדרך כלל הריהו המבוטח עצמו, אך במקרים רבים מגיעים תגמולי הביטוח לצד שלישי. במקרים אלה חוזה הביטוח הוא "חוזה לטובת אדם שלישי" כמשמעותו בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, סעיפים 34 עד 38, אלא שסעיפים אלה חלים בכפוף להוראות חוק הביטוח (ראה סעיף 61 (א) לחוק החוזים, {חלק כללי)). אשר לקביעת מוטב זולת המבוטח סוטות הוראות חוק זה במידת מה מן הסעיפים 34 עד 38 הנ"ל: הוראות אלה נתונות להתניה בידי המתקשרים: להלן, סעיף 34.

סעיף 11:

"פוליסות לפקודה" אינן נהוגות בארץ עד עתה. הסעיף מוצע להכין הסדר למקרה שירצו להיזקק לצורה זו.

סעיף 12:

סעיף קטן (א) מבהיר שעצם קביעת המוטב מקנה לו את הזכות לתגמולי הביטוח. יש בכך סטיית מה מסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973.

סעיף קטן (ב) משלים את האמור בסעיף 37 לחוק האמור.

סעיף 13:

סעיף זה מבהיר את מעמדן המשפטי של זכות המבוטח (סעיף קטן (א) ושל זכות המוטב (סעיף קטן (ב)). בחוק החוזים (חלק כללי) אין הוראות בסוגיה זו.

סעיף 14:

הוראות סעיף קטן (א) ו- (ב) נתונות להתניית הצדדים, ואילו סעיף קטן (ג) נמנה עם ההוראות ה"נוקשות": ראה סעיף 34 (א).

סעיף 15:

גם סעיף זה חל רק באין הסכם אחר בין הצדדים.

סעיף 16:

סעיף זה מסדיר את זכויות המבטח במקרה של פיגור בתשלום דמי הביטוח. הוא מתנה את זכות המבטח לבטל בשל כך את החוזה במתן התראה מיוחדת למבוטח, ובמקרים מסויימים - גם למוטב. ראה גם סעיף 33.

סעיף 17:

הסיכון שבפניו מגן הביטוח הוא יסוד ראשי לכל חוזה ביטוח. באין סיכון - אין תוקף לחוזה, מכאן סעיף זה.

סעיף 18:

במקביל לחובת הגילוי לפי סעיף 6 מטיל סעיף זה על המבוטח חובה נמשכת להודיע למבוטח על השינויים המנויים בסעיף קטן (ב) של סעיף זה.

סעיף 19:

תרופות המבטח לפי סעיף זה מקבילות לתרופות הניתנות לו לפי סעיף 7, ראה הערות שם.

סעיף 20:

גם סעיף זה בא בעקבות הוראה שבפרק א', היא הוראת סעיף 8.

סעיף 21:

סעיפים 18 עד 20 דנים במקרים שבהם הביא השינוי להחמרת הסיכון, ואילו הסעיף שלפנינו מדבר בשינויים שיש בהם הקלת הסיכון. התוצאה היא זכות המבוטח להפחתה יחסית של דמי הביטוח. חוזה הביטוח יכול שישלול תחולת סעיף זה, וראה סעיף 34.

סעיף 22:

סעיף זה מפטיר את המבוטח מן התוצאות של הפרת חובתו במקרה שאין לחובה השפעה ממשית לעניין הביטוח. זו אחת ההוראות שאין להתנות עליה בחוזה.

סעיפים 23 ו- 24:

סעיפים אלה באים להבטיח שבירור חבותו של המבטח יקויים בהקדם ככל האפשר ושהמבוטח והמוטב ישתפו פעולה נאותה בבירור זה. סעיף קטן (ג) מבהיר על מי מן הצדדים חלות הוצאות הבירור.

סעיף 30:

זו אחת ההוראות המשלימות של החוק שהצדדים רשאים להתנות עליהן.

סעיף 31:

תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים אינה מתאימה לתביעות מבוטח או מוטב נגד מבטח. הסעיף בא להגן על המבטח מפני תביעות שהובאו זמן רב אחרי קרות מקרה הביטוח, אך הוא מגן גם על מבוטח שאיחר בתביעתו פחות משלוש שנים.

סעיף 32:

לפי החוק המוצע ולפי הפוליסות המקובלות תלויות זכויות הצדדים במקרים רבים בהודעה שהאחד נותן לחברו. מכאן הצורך בהוראת חוק כללית לעניין זה. ההוראה המוצעת, הנמנית עם ההוראות שניתן להתנות עליהן רק לטובת המבוטח בלבד (ראה סעיף 34), יוצאת בעקבות סעיף 60 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, וסעיף 21 לחוק, החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, בתיאום לענייני ביטוח.

סעיף 33:

הסעיף מבהיר שבעניינים המיוחדים הנידונים בפרק זה, דהיינו סעיפים 19,16,7 ו- 25 דוחה חוק הביטוח הוראותיהם של חוקים אחרים, ואילו בשאר עניינים יחולו על חוזה הביטוח דיני החוזים הכלליים. לדוגמא: הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 6 גוררת את התוצאות האמורות בסעיף 7, ואותן בלבד, אך בענייני טעות, הטעיה או עושק יחולו על חוזה הביטוח סעיפים 14 ואילך לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, כשם שהם חלים על כל חוזה. גם חוק החוזים האחידים, תשכ"ד - 1964 החל על חוזי הביטוח, כמו על חוזים אחרים בנוסף על הוראות חוק הביטוח.

סעיף 34:

סעיף זה הוזכר לעיל בנוגע לסעיפים שונים. הוא מחלק את הוראות החוק המוצע לשלושה סוגים: הוראות שאין להתנות עליהן בכלל - סעיף קטן (א); הוראות שניתן להתנות עליהן לטובתם של המבוטח או המוטב בלבד - סעיף קטן (ב); הוראות שניתן להתנות עליהם ככל שיסכימו הצדדים, והן הוראות כל הסעיפים שאינם נזכרים בסעיפים קטנים (א) או (ב).

סעיף 35:

הכוונה היא בעיקר לפרקים ב' ו-ג'.

סעיף 36:

יש חוקים הדנים בביטוח תאונה ומחלה כחלק מביטוח חיים, שהרי גם אלה הן בבחינת מאורע "בחיי אדם", לא כן החוק המוצע: הוא רואה ביטוח תאונה ומחלה כאחד מענפי ביטוח נזקים ודן בו לחוד בסימן ב' של פרק ג', הכולל גם הוראות מסויימות מן הפרק על ביטוח חיים.

סעיף 37:

הוראה זו יוצאת בעקבותיהן של דוגמאות מקובלות, שלפיהן נתברר שאין הדבר רצוי וייתכן שיש בו אף צד של סכנה, לבטח חיי הזולת בלי הסכמתו.

סעיף 38:

מבחינה עקרונית חל סעיף 7 כמו כל הוראות פרק א', גם על ביטוח חיים. המיוחד בביטוח חיים הוא שיש בו גם אלמנט של הסיכון (כפי שתואר להלן), ומטעם זה יש מקום להגביל את תחולת סעיף 7 כמוצע. התקופה של שלוש שנים חופפת את הקבועה בסעיף 41.

סעיף 39:

סעיף זה בא בנוסף על הוראות סעיף 10 בדבר קביעת המוטב. הוא מניח כמה כללי פרשנות להתניות מקובלות בפוליסות לביטוח חיים. אין מניעה שחוזה הביטוח יסטה מכללים אלה, וראה סעיף 48.

סעיף 40:

ביטוח חיים הוא חוזה לזמן ארוך וגם דמי הביטוח משתלמים, על פי רוב, בתשלומים עיתיים במשך זמן רב, סעיף זה מאפשר למבוטח להסתלק מן החוזה בתוך תקופתו - סעיף קטן (א). עם זאת הוא נותן למוטב את הברירה לאמץ לעצמו את החוזה ולבוא במקום המבוטח שהסתלק (סעיף קטן ב').

סעיף 41:

סעיף חשוב זה, המאמץ הסדרים מקובלים בעולם הביטוח, יסודו מצד אחד במהותו של ביטוח חיים שהוא חוזה לזמן ארוך, ומצד שני בעובדה שתשלום דמי הביטוח במשך שנים רבות יוצר למעשה - בנוסף על זכותו של המבוטח לתגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח - גם מעין חסכון השמור בשבילו בידי המבטח. למבוטח ניתנת כאן הברירה, אחרי ששילם את דמי הביטוח במשך שלוש שנים, לדרוש אחת מאלה:

(1) לחדול מתשלום דמי ביטוח תוך ויתור מתאים על חלק מסכום הביטוח (המרת הביטוח לביטוח מסולק בלשון החוק).

(2) לבטל את הביטוח ולדרוש החזרת החסכון שנצטבר בידי המבטח מתשלום דמי הביטוח ("פדיון פוליסה") בלשון החוק).

הסעיף מסדיר את שתי הזכויות האלה. הוא דורש שהפוליסה תפרט את סכומי הביטוח המסולק ואת סכומי פדיון הפוליסה. קביעת הסכומים האלה על ידי המבטח נתונה לסמכויות הפיקוח הממלכתי לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תש"א – 1951. הזכויות האמורות נתונות למבוטח בלבד; אך אם נקבע מוטב זולתו בקביעה בלתי חוזרת, דרושה הסכמת המוטב להפעלת הזכויות (סעיף קטן (ה)).

סעיף 42:

הוראה זו מונעת מן המבטח לסכל בביטול החוזה את זכותו של המבוטח לפי סעיף 41.

סעיף 43:

עסקה מקובלת, במקום פדיון הפוליסה, היא שהמבוטח מקבל מן המבטח הלוואה וממשכן למבטח להבטחת ההלוואה את זכויותיו לפי הפוליסה.

סעיף 44:

הוראה זו מנכילה את תחולת הסעיפים בדבר פדיון הפוליסה. אם, לדוגמה, היה תשלום תגמולי הביטוח מותנה במקרה שונה מאלה המפורטים כאן, כגון בנישואין של האדם שחייו מבוטחים (ראה סעיף 38), אין למבוטח זכות לפדיון הפוליסה אלא אם הוסכם על כך בחוזה הביטוח, לפי האמור בסעיף 48(ב).

סעיף 45:

סעיף זה הוא המשך לסעיף 30, ראה הערות שם. גם הוא בא להתאים סעיפים מן הפרק הכללי לנסיבות המיוחדות של ביטוח חיים.

סעיף 46:

הוראה זו, שניתן להתנות עליה, עונה על שאלה שהתעוררה במקרים רבים של ביטוח חיים.

סעיף 47:

סעיף זה הוא המשך לסעיף 40 (ב) גם הוא מאפשר למוטב (שאיננו המבוטח) לאמץ את חוזה הביטוח, כשאין לו המשך בידי המבוטח: שם - מפני ביטולו מצד המבוטח, כאן מפני מותו של המבוטח, פשיטת רגלו או פירוקו (אם המבוטח הוא תאגיד).

סעיף 48:

סעיף זה מקביל לסעיף 34, ראה דברי הסבר שם.

סעיף 49:

מקביל לסעיפים 1 ו- 36, ראה דברי הסבר שם. עיקר חשוב המשתמע מהוראה זו ומהוראות אחרות של פרק זה, הוא - שהחוק שולל את המושג של עניין בר ביטוח בחוק האנגלי, אשר גרם שם לסיבוכים רבים ולתוצאות בלתי רצויות. שלילת מושג זה באה בעקבות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, ששלל את ה"תמורה" כתנאי לתקפם של חוזים בדרך כלל.

סעיף 50:

בדומה לסעיפים 10 ו- 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, המגדירים את הקף הפיצוי שיש לשלם בשל הפרת חוזה, מגדיר סעיף זה את היקף השיפוי שעל המבטח לשלם על פי חוזה לביטוח נכסים. האפשרות להקטין את הסכום "המוסכם", לפי סעיף 15 לחוק התרופות, אין לזה מקום בעניין שלפנינו.

סעיף 51:

סעיף זה, שניתן להתנות עליו לפי סעיף 61, מאמץ כללים המקובלים בענף הביטוח מפני אש. חוקים של ארצות שונות מרבים בהוראות מיוחדות לענף זה. החוק המוצע מסתפק בסעיף זה בלבד.

סעיף 52:

בביטוח מושתת סכום הביטוח על שווי הנכס המבוטח. סעיף זה מאפשר לכל אחד מן הצדדים להקטין את סכום הביטוח במקרה שמתגלה פער בינו לבין שווי הנכס.

סעיף 53:

ביטוח כפל נוצר כשנכס אחד מבוטח פעמיים אצל מבטחים שונים, וסכומי הביטוח ביחד מהווים ביטוח יתר כמשמעותו בסעיף 52. הוראות סעיף קטן (ב) מתאמות את הכלל שבסעיף 52 למקרה של ביטוח כפל. סעיף קטן (א) מחייב לגלות למבטחים את קיומו של ריבוי ביטוחים (גם אם אין בהם ביטוח-כפל) סעיף קטן (ג) מסדיר את חובתם של המבטחים כלפי המבוטח ואת חלוקת הנטל בינם לבין עצמם. יש לציין שלפי החוק המוצע - בסטיה משיטות אחרות - אין תוצאות לביטוח כפל מלבד האמור בסעיף זה.

סעיף 54:

ביטוח חסר הוא היפוכו של ביטוח יתר, הסעיף מאמץ את הנהוג בענף ביטוח נכסים, אם כי התפיסה שביסוד הפרק המוצע היתה מצדיקה שלילת ההסדר הנהוג. הנימוק העיקרי לקיומו הוא החשש מפני העלאת דמי הביטוח הצפויה עקב שינוי הנוהג המקובל בענין זה.

סעיף 55:

הוראה זו נובעת מאפיו של ביטוח נכסים המכוון לפצות על נזקי רכוש, ראה סעיף 40. ההוראה תואמת, מבחינה עקרונית, את סעיף 4 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970.

סעיף 56:

הוראה זו מקבילה לסעיף 4 (ב) לחוק התרופות, בתיאום לביטוח נכסים.

סעיף 57:

סעיף זה נותן הנחיות מסויימות לחישוב סכום השיפוי שהמבטח חייב למבוטח. הצדדים חופשיים להתנות על הנחיות אלה, ראה סעיף 61.

סעיף 58:

חוזה לביטוח נכסים הוא חוזה בין שני צדדים. הוא מקנה זכויות למבוטח, אך אין בו ביטוח של הנכס עצמו. לכן נגרמות תקלות חמורות כשבעל הנכס מתקשר עם מבטח ומעביר לאחר מכן את הנכס לאחר. לעניין ביטוח כלי רכב בא סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970, למנוע תקלות אלה אותו סעיף 13 שימש דוגמה לסעיף המוצע כאן. הוא מרחיב את ההסדר המיוחד ההוא על כל סוגי ביטוח נכסים. הרחבה נוספת ראה בסעיף 66.

סעיף 59:

במקרים רבים מגיעים למבוטח בקרות מקרה הביטוח לא רק תגמולי ביטוח מן המבטח אלא גם פיצויים מצד שלישי, אם על פי חוזה ואם בדיני נזיקין. החוק המוצע מונע מן המבוטח לקבל לעצמו פיצויים כאלה בנוסף על תגמולי הביטוח שקיבל מן המבטח. החריג של סעיף קטן (ד) מכוון למקרים שבהם אין זה סביר שהמבוטח יפעיל זכויותיו כלפי הצד השלישי.

סעיף 60:

סעיף זה מרחיב את ההסדר המוצע בסעיף 59 על ביטוח חובות, היינו על "ביטוח מפני אי פרעון חוב". זוהי ההוראה היחידה שבחוק המוצע הדנה בסוג זה של ביטוח נכסים.

סעיף 61:

סעיף זה מקביל לסעיפים 34 ו- 48.

סעיפים 62 ו- 63:

על הסיווג של ביטוח תאונה ומחלה ראה הערות לסעיף 58 יש בביטוח זה מרכיבים של ביטוח נזקים וגם של ביטוח חיים. מכאן רשימת הסעיפים הנקובים בסעיף 63, סעיף 62 מקביל לסעיף 36.

סעיף 64:

סעיף זה מתאר את מרכיבי ביטוח האחריות וקובע את יום קרות מקרה הביטוח לעניין זה.

סעיף 65:

הסעיף מקביל לסעיף 50, וכן לסעיף 56.

סעיף 66:

ביטוח אחריות הוא ענף מיוחד של ביטוח נזקים; לכן חלים עליו הוראות מסויימות של ביטוח נכסים.

סעיף 67:

ראה הערות לסעיף 58.

סעיף 68:

האדם השלישי, שהמבוטח עשוי להיות חייב לו איננו "מוטב" והוראות החוק הנוגעות למוטב אינן חלות עליו, הסעיף שלפנינו קובע את מעמדו של אותו אדם שלישי, הן במה שנוגע לזכותו של המבטח לשלם לו במישרין והן במה שנוגע לזכותו של הצד השלישי לדרוש תשלום במישרין מן המבטח בדומה להסדר לפי סעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי (צד שלישי) (נוסח חדש) תש"ל – 1970. סעיף קטן (ג) מקביל לסעיפים 48,34 ו- 61.

סעיף 69:

הוראה זו מתאמת את תקופות ההתיישנות לעניין ביטוח אחריות.

סעיף 70:

סעיף זה בא לסתור מראש טענה שהוראות החוק לגבי סוגים מסויימים של ביטוח יש בהן כדי למנוע עריכת ביטוחים אחרים.

סעיפים 71 ו- 72:

ראה הערות במבוא.

[1] הצעות חוק 1209, י"א בחשון תשל"ו 16.10.1975

[2] ס"ח תשל"ג עמ' 118

[3] ס"ח תשכ"ד, עמ' 58

[4] ס"ח תשכ"ב, עמ' 120

[5] דיני מדינת ישראל נוסח חדש עמוד 320

[6] חוקי א"י כרך ג' עמ' 2736