איך מקבלים מידע ומסמכים שבידי מוסדות ורשויות?
מוסדות ורשויות אוגרים מידע
ומסמכים רבים. אלה יכולים להיות לעזר רב למבוטח. מצד שני על המבוטח לקחת בחשבון כי
מידע הנמסר על ידו למוסדות ולרשויות אלה פתוח גם בפני המבטחים. עשינו רשימה חלקית
בלבד של המוסדות, הרשויות והמסמכים שניתן למצוא בהם:
בתי חולים: רשומות רפואיות, דו"ח וועדות חקירה
המוסד לביטוח לאומי: תשלומים, פרוטוקולים של ועדות רפואיות, נכויות, סיעוד, ניידות
משטרת ישראל: תיקי חקירה, עדויות, דו"ח בוחן תאונות דרכים, פרטי מעורבים בתאונת דרכים
משרד הרישוי: רישיון נהיגה, שלילה, רכב, עיקולים, רכב גנוב
משרד הביטחון: סעיפי ליקוי בצה"ל, ועדות רפואיות, דוחו"ת קצין תגמולים
מס הכנסה ומ.ע.מ: דוחו"ת מס הכנסה, דוחו"ת מע"מ, הכנסות
משרד החינוך: דוחו"ת תאונות, תיקים אישיים, גליונות ציונים
משרד העבודה: דוחו"ת תאונות עבודה, דוחו"ת פיקוח
משרד הרווחה: מצב סוציאלי, עבר משפחתי
מינהל אזרחי: כניסות ויציאות מהרשות
רשם החברות: שעבודים, בעלות במניות, מנהלים
בנקים: מצב כלכלי, קיום חשבונות
משרד התחבורה: פרטי נהגים, בעלות, טסט, רישיונות
השירות המטאורולוגי: מזג אוויר, רוחות, הגדרות של סערה
מכון התקנים: תקנים של מוצרים, בדיקות תקינה
רשם המקרקעין ומינהל מקרקעי ישראל: פרטי מקרקעין, בעלויות, שעבודים
חברות הביטוח: מדור תיאום ובקרה באבנר-תאונות קודמות
רשויות מקומיות: טיפת חלב, מהנדס העיר, מחלקות רווחה
האם המוסדות והרשויות רשאים לדרוש חיסיון לגבי מידע העשוי להיות לעזר למבוטח? השאלה עלתה במקרה של תביעת רשלנות רפואית, כאשר התובעים ביקשו לקבל דו"ח בדיקה פנימי של צוות רפואי שמינה מנהל בית החולים לבדיקת אירוע מסוים ובית החולים סירב בטענה של חיסיון.
לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים של בתי חולים אין חיסיון בחוק. בית המשפט העליון קבע כי גם לא ראוי שבית המשפט ייצור, במסגרת סמכותו ושיקול דעתו, חיסיון הלכתי מיוחד לדו"חות כאלה. הדו"חות נערכים לרוב סמוך לאירוע, ועל כן הם חסרי תחליף מבחינת העיתוי, הרלבנטיות, הנגישות למידע וייחודיות המידע הכלול בהם. על פי החוק, לכל חולה הזכות לדעת מה הטיפול שהוא קיבל ועומד לקבל. לכן לא ייתכן שבית המשפט יקבע כי החולה לא זכאי לדעת על אירועים, מעשים, מחדלים והוראות שהביאו אותו למצב בו הוא נתון לאחר הטיפול.
באותו אופן קבע בית המשפט כי על מינהל התעופה לחשוף דו"ח חקירה פנימי על תאונת מטוס.