Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

החמאס רצח את הבת. הביטוח ניסה לגזול מהאם

בחמישה במרץ 2003 פוצץ עצמו מחבל מתאבד של החמאס באוטובוס אגד בשדרות מוריה בחיפה. 17 בני אדם נרצחו. ביניהם הייתה מרים עוטר בת ה- 26. המנוחה הותירה אחריה אם ושני אחים. האם והבת התגוררו יחד והיחסים היו קרובים במיוחד. השבר של האם היה כה גדול עד שהיא לא היתה מסוגלת לגעת בחפציה ובמסמכיה הפרטיים של הבת.

חלפו חמש שנים. האח הצעיר של מרים נישא. הוא ורעייתו עברו להתגורר עם האם בדירתה. מספר חודשים לאחר הנישואין גילתה הכלה קבוצת מסמכים השייכים למנוחה. ביניהם הבחינה בפוליסת ביטוח חיים בסך 100 אלף שקל שעשתה הבת לטובת האם בחברת הביטוח דקלה (מקבוצת הראל).

האם פנתה להראל וביקשה לקבל את סכום הביטוח. איפה היית עד היום, נזפו מסלקי התביעות של הראל באם השכולה. לפי החוק תביעת ביטוח חיים מתיישנת תוך שלוש שנים מיום המוות ואנחנו אוהבי חוק. אם החוק מאפשר לנו לגזול אם שכולה שלא הגישה תביעה בזמן, למה שלא נחמוס את כספה? בקיצור, מסלקי התביעות של הראל שילחו את האם לביתה בלא כלום. המילה חמלה לא מופיעה בלקסיקון שלהם. מקרה כה טראגי של אשה צעירה שנספתה בפיגוע של מרצח רק מקשיח את לבם.

האם הגישה תביעה לבית משפט השלום בנצרת.

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הודתה השופטת עינב גולומב, אכן קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח הינה שלוש שנים מיום מקרה הביטוח. אין חולק כי חלפו מעל לשלוש שנים מהיום בו מרים נרצחה בפיגוע החבלני. אולם לצד סעיף 31 לחוק הביטוח קיים גם סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות רק ביום בו נודע למוטב על הפוליסה. במקרה זה, המשיכה השופטת, העידה האם כי בתה לא סיפרה לה שרכשה ביטוח חיים. האם לא ידעה על כך דבר עד מציאת מסמכי הפוליסה באקראי. עדותה נתמכה גם בעדות כלתה, אשר מצאה את המסמכים ורק אז נודע דבר הביטוח לאם.

אבל, טענו נציגי הראל, לפי פסיקת בתי המשפט, קיימת חובה לעשות "מאמץ סביר" כדי לגלות את הפוליסה. אילו האם הייתה מטריחה את עצמה לחטט מיד לאחר המוות במסמכים האישיים של בתה היא הייתה מגלה את הפוליסה.

השאלה במקרה של ביטוח חיים אינה אם המוטב היה יכול לגלות את הפוליסה "במאמץ סביר", השיבה השופטת, אלא אם התנהלות המוטב שלא גילה את הפוליסה מיד לאחר פטירת המבוטח, על רקע כל נסיבות המקרה, היא סבירה. יש לזכור כי המוטב בפוליסות ביטוח חיים הוא לא צד לחוזה הביטוח. הוא לא משלם את הפרמיות. הוא גם לא מקבל דיווחים על הפוליסה. בנסיבות אלה, האפשרות שהמוטב אינו מודע לקיומה של הפוליסה "טבועה בסיטואציה". מאפיינים אלה מצדיקים בחינה גמישה יותר של איחורים בגילוי פוליסת הביטוח על-ידי מוטבים בביטוחי חיים.

השופטת בחנה את התנהלות האם השכולה בנסיבות המקרה הטראגי והגיעה למסקנה כי הגילוי המאוחר של הפוליסה לא נבע מהתנהלות בלתי סבירה מצידה. האם לא הייתה צד לחוזה הביטוח ולכן לא ידעה על קיומו. המנוחה היתה אישה צעירה במותה. אך סביר כי האם לא תחשוד שבתה תערוך בגיל כה מוקדם פוליסת ביטוח למקרה מוות. הפוליסה לא הוצאה במסגרת יחסי עבודה של המנוחה, לכן האם לא הייתה לגלות את הפוליסה במסגרת בירור כלל הזכויות הכספיות, לרבות הביטוחיות אל מול המעסיק. אין כל ראיות המצביעות על אינדיקציות כלשהן או "קצה חוט" שהיה בידיעת האם בדבר עריכת הביטוח על ידי בתה. טענת האם כי לאחר מותה הטרגי והפתאומי של בתה היא נמנעה מלחפש בחפציה במשך התקופה שחלפה, הינה מתקבלת על הדעת. אין הצדקה לצפות אחרת מהורה בנסיבות אלה.

בסופו של יום אם כן, השופטת עינב גולומב קבעה כי האם לא ידעה על קיומה של פוליסת ביטוח החיים וכי "אין לומר שאי הידיעה מקורה בהתנהלות בלתי סבירה מצידה". השופטת פסקה כי התביעה לא התיישנה וחייבה את הראל לשלם לאם את מלוא תגמולי הביטוח בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 13,000 שקל.