בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

למהר להגיש תביעה בטרם הגופה תתקרר

כל מבוטח העובר אסון וכדי לממש את זכויותיו, נאלץ לפגוש בנציגי חברת הביטוח שלו, עובר טלטלה.

מהר מאוד הוא מגלה, כי נציגי חברת הביטוח לא חשים בושה להעלות כל טענה, תהא זו ההזויה ביותר, כדי להתחמק מתשלום.

מדוע הם מרשים לעצמם לנהוג כך?

לאחר שיתייאש ממגעיו עם נציגי חברת הביטוח ויאלץ לפנות לעזרת בית המשפט, המבוטח יגלה את התשובה: גם לטענה הזויה ביותר יש סיכוי להתקבל בבית המשפט.

הנה דוגמא לטענה שכזו:

נתן בס נפגע קשה בתאונה. בס הובהל לבית החולים. האשפוז היה ממושך. הטיפולים לא הועילו. חלפה חצי שנה. בס נפטר.

לאחר המוות, התברר למשפחה עד כמה המנוח דאג להם. הוא חסך פרוטה לפרוטה ורכש עבורם פוליסת ביטוח תאונות אישיות בחברת הביטוח איי. אי ג'י כדי שתהיה להם משענת כלכלית לאחר מותו.

למשפחה לקח זמן להתאושש מהאסון הנורא. כשנתיים וחצי לאחר המוות התארגנו ופנו לחברת הביטוח לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים על פי הפוליסה.

התביעה שלכם התיישנה, אמרו מסלקי התביעות של איי. אי. ג'י לבני משפחתו של בס.

מדוע התיישנה, תהו בני המשפחה, לא עברו עדיין 7 שנים מהמוות.

אתם בתחום הביטוח, הזכירו מסלקי התביעות לבני משפחתו של בס המנוח, כאן ההתיישנות היא רק 3 שנים.

אבל גם 3 שנים לא חלפו מאז המוות, השיבו בני המשפחה.

זה נכון, הודו מסלקי התביעות, אבל שוב שכחתם, אתם בתחום הביטוח. כאן מתחילים לספור את ההתיישנות מיום התאונה, לא מיום המוות. מאז התאונה חלפו שלוש שנים.

זה לא מתקבל על הדעת שסופרים את הימים מיום התאונה, התפלאו בני משפחת המנוח. מה היה קורה אם המנוח היה מחזיק מעמד עוד שנתיים וחצי ורק אז נפטר, התביעה שלו הייתה מתיישנת בטרם באה לעולם?

אתם באמת מעלים שאלה קשה, אבל מה לעשות, את ההלכה שסופרים את התיישנות מיום התאונה לא אנחנו קבענו, אלא בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו, בפרשת אמיתי, השיבו נציגי איי. אי. ג'י ודחו את התביעה.

כאן נעצור לרגע ונבהיר כי אכן, בפרשת אמיתי קבע בית המשפט העליון כי בפוליסות ביטוח תאונות אישיות סופרים את ההתיישנות כבר ממועד התאונה. אולם שם דובר על תביעת נכות ולא על תביעת מוות. מעבר לכך, הלכת אמיתי נתקלה בביקורת חריפה עוד בטרם יצאה לאוויר העולם על ידי שופטת ההרכב, עדנה ארבל וגם עוררה התנגדות בספרות המשפטית.

נחזור כעת אל בני משפחתו של בס. הם לא ויתרו ופנו לעזרת בית משפט השלום בחיפה.

שם פגשו את השופט שמעון שר.

השופט שר עיין בחוק וגם בפסק הדין של בית המשפט העליון והגיע למסקנה כי גם כשמדובר בתביעת מוות, מתחילים לספור את ההתיישנות מיום התאונה ולא מיום המוות.

שימו לב להנמקה המקוממת: "המוות הוא אך ורק תוצאה מצערת של התאונה. הא ותו לא", כלשונו.

השופט שר שילח את בני משפחת המנוח לדרכה בלא כלום.

בני משפחת בס ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה. כאן, למזלם הרב, פגשו בשופטת היודעת לנפות, בלשון התלמוד, תבואה ממוץ.

איך אפשר לטעון, מקשה השופטת חני הורוביץ, כי בתביעת תגמולי ביטוח עבור מוות, מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות עוד לפני שהמוות ארע.

הרי תביעה עבור מוות, ממשיכה השופטת להסביר את המובן מאליו, "מצריכה מן הסתם, את התרחשותו של המוות. בלי מוות לא מתגבשת הזכות לקבל תגמולי ביטוח".

לא זו אף זו, מוסיפה השופטת הורוביץ, איך יורשיו של אדם שנפטר, יכולים לדעת שיש להם זכות לתבוע כספים עבור פטירתו מבלי שיקירם ימות. כל עוד אין הם יודעים שהוא מת, הם לא יכולים בכלל לדעת אם תהיה להם תביעה.

אכן, מודה השופטת, חוק חוזה ביטוח, צמצם את תקופת ההתיישנות לשלוש שנים, אולם שאר הכללים שבחוק ההתיישנות הכללי חלים גם על תביעות ביטוח.

לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה רק ביום שבו נולדה עילת התביעה.

לפי סעיף 8 לחוק, כל עוד לא נודעה לתובע עובדה חיונית (במקרה זה המוות), שבלעדיה לא ניתן להגיש את התביעה ולהצליח בה, לא יחל מרוץ ההתיישנות.

לסיכום, פוסקת השופטת חני הורוביץ, תגמולי ביטוח עבור מוות, ברור שלא ניתן לתבוע טרם המוות. לפיכך, עילת התביעה בגין תגמולי ביטוח עבור מוות, "נולדת" רק במועד הפטירה וממועד זה ועד שבני משפחת בס הגישו את תביעתם, טרם חלפו 3 שנים. לכן תביעתם לא התיישנה.

ואני עם כל הכבוד והערכה כמובן, מבקש בדחילו ורחימו להציע לקובעי ההלכות שם למעלה בבית המשפט העליון, לשנן את מה שחוזרים ומלמדים כל טייס מתלמד בטיסת מכשירים, טיסה המתנהלת על פי מכשירי ניווט בלבד.

מידי פעם, תרימו את הראש ותתבוננו החוצה. תשאלו את עצמכם אם ההלכות שקבעתם עומדות במבחן המציאות, או שמא הן מביאות להתרסקות באמון הציבור.

מכל מקום, השופטת חני הורוביץ קבעה את המובן מאליו, כי מרוץ ההתיישנות לגבי תביעת תגמולי ביטוח עבור מוות מתחיל רק עם המוות. בכך הצילה, לעניות דעתי, את מערכת בתי המשפט מפני בושה גדולה.

16.6.2011 מסמך 892 נשלח 29.6.2011

לפסק הדין המלא