"תספורת" לקשישה שנפגעה מהחלקה על צואה בשוק

לפני שש שנים הלכה מרים סבג בת ה- 73 לשוק רמלה לערוך קניות. במהלך הקניות החליקה על צואת כלבים ונפגעה בגופה.

סבג ביקשה מעיריית רמלה פיצוי על נזקיה. אנשי העירייה הפנו אותה אל הפניקס, חברת הביטוח של העירייה. אין זה מתפקידה של העירייה לאסוף צואת כלבים, השיבו מסלקי התביעות בהפניקס, תפני אל חברת הניקיון ר.ג.א אשר זכתה במכרז לניקיון שוק רמלה.

גם חברת הניקיון הפנתה את סבג לחברת הביטוח שלה, מנורה. גם זו נפנפה את סבג.

בקיצור, אף אחד לא לקח אחריות. סבג נאלצה לפנות לעזרת מערכת הצדק. כפי שנראה מיד, היה כדאי לחברות הביטוח לא לקחת אחריות.

יש כאן שאלות כבדות משקל, קבע השופט דוד שוהם מבית משפט השלום ברמלה. לכן אשמע קודם עדים על מה שקרה ביום התאונה ואדון בשאלה אם העיריה וחברת הניקיון צריכות לקחת אחריות על מה שקרה. רק אם אגיע למסקנה שקיימת אחריות, אשמע עדים על נזקי גופה של סבג. בסופו של התהליך, אם ירצה השם, אדון בגובה הפיצויים המגיעים לסבג, אם בכלל.

וכך במשך שש שנים התנהל הדיון בחלק הראשון של המשפט. סבג הביאה לדיון את בנה שלקח אותה לשוק באותו היום והמתין בקרבת מקום. כן זימנה לעדות בעל חנות סמוכה למקום נפילתה.

בעל החנות העיד על מצב התברואה והניקיון הירודים בשוק.

הבן סיפר כי אמו התקשרה אליו לאחר התאונה והוא הגיע אליה. כשהגעתי ראיתי שבגדיה וגופה היו מלאים בצואה, סיפר.

איך אתה יודע שמדובר בצואה, שאלו אותו עורכי הדין של חברות הביטוח.

מהריח שנדף מאמי, השיב הבן בפשטות.

לאחר מכן שמע השופט עדויות של עובדי חברת הניקיון. האחד סיפר כי חברת הניקיון בכלל "אינה עוסקת באיסוף גללי בעלי חיים". השני סיפר כי ניקוי גללים לא מתבצע במהלך היום אלא רק "בסוף היום באמצעות מטאטא מכני".

בסוף שמיעת הראיות שוכנע השופט שוהם כי סבג אכן החליקה על צואה וכי מהעדויות עולה "תמונה של הזנחה ויצירת מכשול ממשי בפני ההולכים בשוק".

האם העירייה וחברת הניקיון צריכות לקחת אחריות לנפילתה של סבג כתוצאה ממצב התברואה והניקיון הירודים, הקשה השופט.

לשופט לא היה קשה לקבוע כי לרשות מקומית קיימת אחריות לשלומם וביטחונם של ההולכים בדרכיה. על כך יש תקדימים רבים. גם לא היה קשה לקבוע כי העיריה הייתה צריכה לצפות שהתחזוקה הלקויה של השוק עלולה לגרום נזק למי מהמבקרים הרבים בשוק. כך אומר ההיגיון הפשוט.

העירייה גם לא הוכיחה כי בשל אילוצים תקציביים לא ניתן היה למנוע את מפגעי הצואה שבשוק.

גם לחברת הניקיון קיימת אחריות כלפי סבג, קבע השופט. אין זה תקין כי הניקיון המרכזי בשוק יתבצע בסוף היום, כך שבמהלך היום יהיו ההולכים בשוק חשופים למפגעים הקיימים בשוק.

בסופו של יום השופט קבע כי הפניקס ומנורה, כמבטחי העירייה וחברת הניקיון, חייבות לפצות את סבג על נזקיה.

ומה עם האחריות של הקשישה, מיהרו נציגי חברות הביטוח לשאול את השופט.

אתם צודקים, השיב השופט. גם קשישה המבקרת בשוק צריכה לנהוג "כאדם אחראי. קשישה שמבקרת בשוק שמצב תחזוקתו ירוד צריכה לצפות את האפשרות שהיא תמעד. עליה לנקוט משנה זהירות כאשר היא הולכת בכבישי השוק".

בקיצור, השופט גילח 25 אחוז מהפיצויים שיגיעו לסבג בשל "אשם תורם", כך סתם בשיטת האצבע מבלי לנמק איך הגיע למספר זה.

תם ולא נשלם. שש שנים אחרי שהגישה את תביעתה, עדיין עומדת הקשישה סבג שהיא כיום בת 79 בפני השלב המייגע הבא במשפט הפיצויים שלה. עוד קדמי משפט, עוד עדויות. רק לאחר מכן יינתן פסק דין שיעניק לה פיצויים. זאת בהנחה שחברות הביטוח לא יגישו ערעור על החלטת הביניים של השופט. בין לבין לבין, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. חברות הביטוח תמיד ירוויחו והרבה.