על חשיבותם של האדם והאהבה
פעם האמנו כי הדברים החשובים באמת הם חיי היום יום של האדם הפשוט.
באחד הימים חזר המשורר יהודה עמיחי מקניות וישב לנוח למרגלות מצודת דוד כשהוא מניח לידו שני סלים כבדים.
במרחק מה ממנו ראה עמיחי קבוצת תיירים שהתקבצה סביב מדריך.
"אתם רואים את האיש הזה עם הסלים", שאל המדריך כשהוא מצביע על עמיחי כעל נקודת ציון, "קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית".
ואילו עמיחי אמר בלבו: "הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו".
פעם האמנו כי אהבה אמתית יכולה להתקיים רק בין בני אדם.
בשירו "אני מכיר אדם" תיאר עמיחי את תחושת ההחמצה של אדם אשר במקום לנצור בזיכרונו את פני אהובתו, העדיף להתרכז במה שהתרחש מחוץ לתחום האהבה שביניהם:
אֲנִי מַכִּיר אָדָם,
שֶׁצִּלֵּם אֶת הַנּוֹף שֶׁרָאָה
מֵחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁבּו אָהַב
וְלֹא אֶת פְּנֵי זוֹ אֲשֶׁר אָהַב בּוֹ.
ואנו לקראת חג החירות הבא עלינו לטובה, מבקשים לאחל לכל אחת ואחד מכם הרבה בריאות ואושר ושתזכו לבלות ולהתרכז באהבה של האנשים היקרים ללבכם. אל תתנו לכל השאר לחבל באהבה זו.
מחיים קליר וצוות המשרד