Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

בהעדר התרעה אין התיישנות

1983-2011©חיים קליר ושות'

זהבית נזרי, תלמידת תיכון כבת 17 וחצי, נפגעה בקרסול בתאונה.

זהבית, ככל תלמידי ישראל, מבוטחת בביטוח תאונות אישיות לתמידים.

מדובר בביטוח חובה שההורים חייבים לשלם עבורו פרמיות לפי חוק חינוך חובה.

הביטוח מקנה בעיקר פיצוי על מוות, נכות צמיתה וימי היעדרות של תלמיד עקב תאונה.

זהבית פנתה בדרישה לפיצוי כחצי שנה לאחר התאונה.

אתי לביא, ממחלקת התביעות של כלל, השיבה כי על מנת שיהיה באפשרותה לטפל בתביעה, נדרשת זהבית להמציא חוות דעת מרופא מומחה על שיעור הנכות.

זהבית השיבה כי לאחר שתתגבש הנכות הצמיתה היא תפנה פעם נוספת בצירוף חוות דעת כפי שנדרשה.

בינתיים עברה זהבית שני ניתוחים ונקבעו לה נכויות זמנית. משגובשה הנכות הצמיתה פנתה זהבית לכלל בצרוף חוות דעת מאת רופא מומחה אודות שיעור הנכות הצמיתה כפי שנדרשה.

אלא שהפניה נעשתה בהגיע זהבית לגיל 21 וחצי. תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונה שאירעה לקטין היא 3 שנים מיום הגיעו לגיל 18, דהיינו עד גיל 21.

כלל הזדרזה לטעון התיישנות.

השופטת תמר נאות פרי מבית משפט השלום בחיפה לא קיבלה את טענת ההתיישנות של כלל.

השופטת הבחינה מיד, כי הדרישה של כלל כי זהבית תמציא חוות דעת רפואית אודות שיעור הנכות, אין לה בסיס בפוליסה. נהפוך הוא, הפוליסה מחייבת את כלל להפנות את זהבית לרופא מטעם כלל שיקבע את שיעור הנכות.

מכל מקום, קובעת השופטת, בדרישתה להמצאת חוות דעת, לא טרחה כלל להדגיש בפני זהבית מהו המועד שעד אליו עליה להגיש את חוות הדעת.

כלל, קובעת השופטת, הייתה חייבת להפנות את תשומת ליבה של זהבית לכך שיש מועד להגשת חוות דעת שלאחריו תחלוף תקופת ההתיישנות.

בכל התכתובות, מדגישה השופטת, אין ולו הוראה בודדת לגבי המועד להגשת חוות דעת, או אזהרה, או הפניה חד משמעית לגבי מועד ההתיישנות.

על כן, פוסקת השופטת, כלל מנועה מלטעון להתיישנות.

השופטת מוסיפה, כי העובדה שזהבית עברה שני ניתוחים, שרק לאחריהם ניתן היה לברר אם נותרה נכות לצמיתות, מהווה טעם נוסף לדחיית טענת ההתיישנות. שהרי לא יעלה על הדעת לדרוש מזהבית להכין חוות דעת מטעמה ועל חשבונה, ולא להמתין עד שהמצב הרפואי מאפשר להגיש את אותה חוות דעת.

השופטת דוחה את טענת כלל שלא היה על זהבית להמתין לתוצאות הניתוח השני מכיוון שהוא לא השפיע על שיעור הנכות. טענה זו, היא חוכמה בדיעבד. זהבית לא יכולה הייתה לחזות מראש את תוצאות הניתוח השני. ההחלטה להמתין עד אשר יתגבש מצבה הסופי לאחר הניתוח השני ורק אז לפנות למומחה רפואי לשם הכנת חוות דעת, הייתה החלטה סבירה בנסיבות העניין.

משנדחתה טענת ההתיישנות, קובעת השופטת כי על כלל לשלם לזהבית פיצוי לפי נכות בשיעור 5% שנותרה לה בעקבות התאונה, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23% ובתוספת הוצאות המשפט.

31.5.2011 מסמך 889 נשלח ביום 14.7.2011

לפסק הדין המלא