Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

כמה עולה לטרטר מבוטח משך חודשים?

לסטיב אקסלרד יש דירה בירושלים. את הדירה הוא משכיר לזוג צעיר עם ילדים. על כל צרה שלא תבוא, אקסלרד ביטח את הדירה בחברת הביטוח AIG.

בסמוך לראש השנה, קיבל אקסלרד קריאה מהשכן המתגורר מתחת לדירתו. יש רטיבות בתקרה שלנו, הודיע לו השכן, אני חושב שצינור התפוצץ בדירה שלך.

אקסלרד פנה מיד אל חברת הביטוח. זו שלחה אל הדירה שרברב של חברת שחר, המטפלת בנזקי הצנרת של מבוטחי AIG.

השרברב עשה סיור חטוף בדירה ומיד אבחן את מקור הבעיה: סתימה בצינור המים מתחת לכיור המטבח. השרברב שחרר את הסתימה וגבה מאקסלרד השתתפות עצמית בסך 491 שקל. איזה שירות נפלא, חשב אקסלרד בינו לבינו, מהיר ויעיל. יישר כוח.

אולם המים לא פסקו מלחלחל אל דירת השכן מלמטה. הרטיבות הלכה וגברה. אקסלרד פנה שוב אל חברת הביטוח והתחנן כי השרברב יבוא מיד. ללא הועיל. נקבע תור לביקור חוזר רק בעוד 3 שבועות.

ביום שנועד לביקור, הופיע השרברב באיחור של 4 שעות. הוא החל לשבור את הריצוף. כעבור זמן איבחן כי מקור הרטיבות הוא פיצוץ בצינור מים חמים. עכשיו אני יודע מה עלי לעשות, הודיע לאקסלרד ופנה לצאת מן הדירה.

לאן אתה הולך, נחרד אקסלרד. אל תדאג אני עוד אחזור, השיב השרברב והותיר את הדירה כשהיא מפורקת עם רצפות עקורות. הדליפות והרטיבות לא פסקו.

השרברב חזר רק כעבור 5 ימים. הוא החליף את צנרת המים החמים וגבה מאקסלרד שוב השתתפות עצמית בסכום של 491 ₪. מה עם החזרת המרצפות למקום, שאל אקסלרד בדאגה. אל תדאג, השיב לו השרברב, סמוך על שחר.

חלפו עוד 20 יום. הגיע פועל כדי לרצף מחדש. או אז התברר כי הפועל לא הביא עמו מרצפות בגודל הנכון. הוא חזר כלעומת שבא.

חלפו 5 ימים. הפעם הגיע הפועל עם מרצפות בגודל המתאים, ביצע חלק מהעבודה, ואולם בשל חוסר זמן לא השלים אותה. רק כעבור שבועיים נוספים חזר והשלים את עבודת הריצוף. אז התברר כי הפועל השאיר טיח ולכלוך על הקירות. על כן נדרש ביקור נוסף. לאחר מכן התברר כי נוצרו שברים בחלק מהריצוף בשל עבודה רשלנית. נקבע ביקור נוסף. ביום שנקבע הפועל חלה והעניין נדחה שוב. רק כעבור 3 חודשים מיום גילוי הנזק, הושלם סוף סוף התיקון.

רבים מאתנו היו שותקים ולא מתלוננים. על זה בונות חברות הביטוח. אולם אקסלרד לא השלים עם התנהלות AIG. הוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ודרש פיצוי על אי הנוחות, עגמת הנפש ובזבוז הזמן. הוא הסביר לרשמת הבכירה סיגל אלבו כי בשל הפגיעה באיכות החיים של הדיירים נאלץ לפצותם בכך שהתחייב לא לגבות מהם חודש דמי שכירות בסכום של 3,900 ₪.

ניתן היה לצפות כי תאגיד ביטוח המכבד את עצמו ישלח פרחים, יתנצל, יפצה את מבוטחו ולא יטריד את מערכת המשפט. אולם למרבה הצער, כנהוג במקומותינו, תאגיד הביטוח AIG הכחיש מכל וכל את טענות אקסלרד.

הרשמת שמעה את עדותו של אקסלרד וגם את עדות הדייר שלו. גרסת השניים אמינה עלי, קבעה הרשמת. "התנהלות חברת שחר היתה נגועה בסחבת רצינית ובזלזול מתמשך באופן שאינו מתיישב עם חובתה כנותנת שירות מטעם חברת ביטוח. תיקון אותו ניתן היה לבצע בשניים או לכל היותר שלושה ביקורים בוצע בלמעלה מעשרה ביקורים ונמשך על פני שלושה חודשים. בשל הסחבת וההתנהלות הרשלנית והבלתי מקצועית של חברת שחר, זכאי המבוטח לפיצוי".

הרשמת פסקה כי חברת הביטוח חייבת להשיב לאקסלרד את שכר הדירה בסך 3,900 שקל עבור חודש שכירות אותו התחייב לא לגבות מהדיירים ופסקה לו 2,000 שקל עבור ביטול הזמן והטרטור שעבר ועוד 700 שקל הוצאות משפט. בסך הכול 6,600 שקל.

אקסלרד זכה בדין אולם החברה הישראלית הפסידה כי התופעה לא תיפסק. תאגידי הביטוח נהנים מהעובדה שבית המשפט מתבונן רק על המקרה שבפניו. תופעת ההתעללות של תאגידי הביטוח בכלל המבוטחים לא מעניינת אותו. לכן נהוג לומר כי אלת המשפט היא עיוורת. אילו בית המשפט היה רואה את התופעה כולה, הוא היה מבין כי סכום של 2,000 שקל עבור עגמת נפש במקרה הבודד רק ידרבן את תאגידי הביטוח להמשיך ולהתעלל במבוטחיהם. אילו היו נוהגים בארצנו פיצויים עונשיים או אילו מי שיושב במשרד המפקח על הביטוח היה מפעיל את סמכויותיו, איכות החיים שלנו כאן הייתה משתנה לבלי הכר.