אבא של יוחאי

מנוי יקר,

מלחמת יום הכיפורים הניבה שירים רבים, בעיקר למרבה הצער, שירי שכול.

אחד השירים הקורעים את הלב הוא שיר ילדים שנכתב על ידי תרצה אתר על יוחאי בן השלוש שאביו לא שב מהמלחמה:

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

לֹא חָזַר הַבַּיְתָה.

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

לֹא יַחֲזֹר הַבַּיְתָה.

אֲבָל אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

תָּמִיד יִהְיֶה

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי...

וּפַעַם, יְלָדִים בֶּחָצֵר שָׁאֲלוּ אֶת יוֹחַאי:

"אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלְּךָ?"...

שָׁתַק יוֹחַאי וְחִפֵּשׂ, וְחִפֵּשׂ מִלִּים...

וְזָקַף אֶת הָרֹאשׁ...

וְהִרְכִּין אֶת הָרֹאשׁ...

וְלִבְסוֹף הוּא, כְּאִלוּ, עָצַם אֶת עֵינָיו

וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ וּפִלְאִי:

"אַבָּא שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ, עַכְשָׁיו

אֲנִי

אַבָּא

שֶׁלִּי."

("אבא של יוחאי" מתוך הספר "מלחמה זה דבר בוכה")

בסוף אותה מלחמה ארורה היינו משוכנעים כי הלקח יילמד והשלום בוא יבוא. הבטחנו לילדינו "שזו תהיה המלחמה האחרונה". אבל מאז מעגלי היתמות והשכול התרחבו לממדים מפלצתיים.

ואולי בשנה הבאה עלינו לטובה, ישבו סוף סוף מנהיגי שני הצדדים יחד ויחשבו אך ורק על עתיד ילדינו. לא על העבר. רק על העתיד. עד שיצא עשן לבן ויבוא קץ למעגל הדמים.

"לו יהי אנא לו יהי".

שנה טובה מלאת אהבה ללא מלחמות.

חיים קליר וצוות המשרד