בת השמונים שחשפה את שקריו של נהג המונית
בימים אלה מלאו 40 שנה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מחוקקיו התכוונו להעמיד לזכות כל נפגע מנגנון ביטוח פשוט ומהיר לקביעת הפיצויים. אולם בתי המשפט שלנו יצרו הבחנות כל כך מעורפלות ביישום החוק עד שאפילו השופט מישאל חשין הודה כי "אבדנו את חוש-החושים, את האינטואיציה המושכלת, את התחושה השיפוטית המלווה אותנו".
הנה למשל החוק קובע כי פגיעה תוך כדי ירידה מהרכב מכוסה בביטוח החובה. אולם עד מתי נמשך תהליך הירידה מהרכב? "כל עוד לא הצליח היורד מן הרכב להחזיר לעצמו את השליטה המלאה בגופו מחוץ לרכב", קבעו בתי המשפט.
חברות הביטוח רוקדות על אי הוודאות שבנוסחה המעורפלת. התוצאה כפי שנראה מיד: נפגעים רבים מזדקנים בין כתלי בית המשפט עד שהשופט ישלים את שמיעת הראיות ויקבע אם הפגיעה ארעה בטרם החזירו לעצמם את השליטה על גופם מחוץ לרכב.
ר' היא כיום בת 80. את 6 השנים האחרונות היא מבלה בין כתלי בית המשפט בניסיון לקבל פיצויים על פציעה קשה בתאונת דרכים.
ר' נסעה במונית שירות. כאשר המונית הגיעה לרחוב רוטשילד בראשון לציון היא הודיעה לנהג שהיא מבקשת לרדת. הנהג עצר. ר' פנתה לצאת מהמונית. אך לפני שהשלימה את הירידה, כשרגל אחת עדיין בתוך המונית, החל הנהג בנסיעה וכתוצאה מכך נפלה מחוץ למונית על הכביש ונפגעה. זו הייתה גרסתה של ר' לתאונה. אלא שלנהג המונית, ישראל אבנט, הייתה גרסה אחרת. "האישה ירדה מהמונית", כך העיד במשטרה, "פסעה כמה צעדים ואז החליקה ליד המונית. לכן איני רואה את עצמי קשור לאירועים, כיוון שהגברת הייתה כבר מחוץ למונית בכמה צעדים".
מי מהשניים דובר אמת? שאלה זו הועברה להכרעת השופטת שרון צנציפר הלפמן מבית משפט השלום ברמלה.
ההכרעה לא הייתה באמת קשה. בפני השופטת היו קלטת ומסמכים שנערכו בזמן אמת בסמוך לתאונה על-ידי גורמים אובייקטיביים שתמכו בגרסת הנפגעת. השיחה שהתקבלה במוקד מד"א מיד לאחר קרות התאונה הוקלטה. בהקלטה נשמע נהג המונית אומר כי הנוסעת נפלה לו מהמונית. בדו"ח אירוע המוקד של מד"א נרשם כי התקבלה תלונה לפיה הנפגעת "נפלה מהמונית". בדוח הפינוי ממקום התאונה נרשם קוד 003 שהוא הקוד המיוחס לתאונת דרכים. בתעודת חדר המיון נרשם כי ר' "נחבלה בעת ירידה ממונית שירות".
נהג האמבולנס שרשם את דוח הפינוי ממקום התאונה לבית החולים זומן להעיד בבית המשפט. הוא הודה בכנות כי אינו זוכר את האירוע שקרה יותר מחמש שנים קודם למתן עדותו. אולם הוא הסביר כי את הפרטים הרשומים בדוח "אנו ממלאים מהנפגעים או מהנוכחים במקום".
על כנותו של נהג האמבולנס כי אינו זוכר את התאונה עט נציג שירביט כמוצא שלל רב וביקש להתעלם מדוחות מד"א. כמו כן טען כי "אין כל משמעות ראייתית לתמליל השיחה עם מד"א. אמנם נהג המונית אישר בדבריו כי הנוסעת נפלה ממוניתו אולם אין זה ברור אם הנהג שמע את שאלות המוקדנית ואם הבינן".
השופטת דחתה טענות אלה. אכן נהג האמבולנס לא זכר את התאונה וברור כי הוא לא מסוגל לזכור אותה בגלל חלוף השנים, אולם הדוחות מולאו על ידו ועל ידי אנשי מד"א אחרים בזמן אמת ובסמוך להתרחשות. האנשים שמילאו את הדוחות הם אובייקטיביים ואינם קשורים לצדדים המעורבים במשפט. לכן יש לתת למסמכים אלה את מלוא המשקל ואפשר להתבסס עליהם כדי לתמוך בגרסת הנפגעת.
אבל כשמשווים בין הנפגעת לבין נהג המונית, מיהר נציג שירביט לטעון, ברור שהנפגעת דוברת שקר ונהג המונית דובר אמת. לנפגעת יש אינטרס להציג את האירוע כתאונת דרכים "על רקע האינטרס הכספי" שהיא עשויה להפיק מעדות השקר. נהג המונית לעומת זאת חף מכל אינטרס. הוא מבוטח, מה אכפת לו ששירביט תשלם. הוא גם "נעדר סיכון תעבורתי". לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונה אין סיכוי שיעמידו אותו למשפט על מעורבותו בתאונה.
השופטת לא השתכנעה. לעומת עדות הנפגעת שהייתה "מהימנה וזכתה לתמיכה בראיות אובייקטיביות" השופטת התרשמה כי נהג המונית ביקש להתנער מאחריות לאירוע ולהרחיק עצמו ממעורבות בתאונה. בין השאר, לא זכר אם התקשר להזמין אמבולנס. מעבר לכך, במהלך חקירתו הנגדית ועל אף ניסיונו להרחיק עצמו מן התאונה, נאלץ נהג המונית להודות במעורבותו בתאונה.
לסיכום קבעה השופטת, "גרסתו של נהג המונית לפיה הנוסעת השלימה את ירידתה מן המונית ופסעה שני צעדים אינה גרסת אמת. למצער נסיבות התאונה אינן זכורות לו טוב".
בסופו של דיון השופטת קבעה כי שירביט חייבת לפצות את ר' עבור נזקי התאונה ופסקה לה 414,776 שקל.