Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

כשאת אומרת "כל הסיכונים" למה את מתכוונת?

1983-2011©חיים קליר ושות'

בועז קריצמן נהג לענוד על ידו שעון קארטיה מסוג פאשה C כרונו. השעון היה יקר לליבו. בכל עת שלא ענד אותו, הוא הקפיד לשמור אותו בכספת.

האם ביטוח הדירה מכסה את השעון, שאל קריצמן את סוכן הביטוח. בוודאי שלא, השיב הסוכן. פוליסת הדירה היא סטנדרטית, היא מכסה סיכונים רגילים. השעון הוא סיכון מיוחד. כדי לבטח אותו, עליך לקבל הערכת מחיר. לאחר מכן ארכוש עבורך הרחבה מיוחדת לפוליסה שיש לך בחברת הביטוח הראל.

קריצמן לא התעצל ולא התקמץ. הוא קיבל הערכת מחיר ושילם להראל, עבור ההרחבה המיוחדת, תוספת מחיר גדולה. שמה של ההרחבה, "ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים", השקיטה את נפשו של קריצמן. עם "ביטוח כל הסיכונים", אמר קריצמן לעצמו, אני מכוסה עד מעל לראש.

למרבה הצער, קריצמן לא ידע כי כשהן מוכרות לנו את מרכולתן, חברות הביטוח עושות שימוש במילים נמלצות. ככל שהשפה גבוהה יותר, כך הכיסוי הביטוחי, בלשונו של מנדלי מוכר ספרים מהווה הושענא חבוטה, כלומר, משענת קנה רצוץ. כבר ראינו כי "כיסוי לגידול מסכן חיים", הוא ריק מתוכן, כשם ש"ביטוח להתקפי לב" דורש ראיות רפואיות, שלעיתים אינן בנמצא.

גם ביטוח כל הסיכונים הוא כזה. הוא לא מכסה באמת את כל הסיכונים. הוא כפוף לחריגים, לסייגים ולתנאים אינסופיים, עד שמעשית לא נותר כל סיכון מבוטח. זאת למד קריצמן על בשרו.

ומעשה שהיה כך היה:

באחד הלילות פרצו לביתו של קריצמן. מכספת הבית נגנבו תכשיטים שונים. ביניהם שעון הקארטיה האהוב עליו.

קריצמן פנה לחברת הראל וביקש לקבל את שווי השעון.

צר לנו, הודיעו לקריצמן נציגי הראל, אולם גניבת השעון אינה מכוסה.

זה לא הגיוני, נבהל קריצמן, שלמתי לכם פרמיה מיוחדת עבור ביטוח כל הסיכונים לשעון. שלחתם אותי לסוקר כדי שיעריך את שווי השעון. אחרי כל אלה אין כיסוי?

כל מה שאמרת אמת ויציב, אמרו נציגי הראל לקריצמן, רק שהכיסוי לכל הסיכונים מותנה באזעקה ובעת הגניבה לא דרכת אותה.

קריצמן פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. אין מחלוקת, קובעת השופטת לימור ביבי ממן, כי קריצמן ביטח את השעון בביטוח כל הסיכונים בסכום של 33,000 ₪. אין גם מחלוקת כי בעת הפריצה האזעקה לא נדרכה. השאלה היא האם ביטוח כל הסיכונים בכלל כפוף לתנאי בדבר הפעלת האזעקה.

אכן, מודה השופטת, לפני עשיית הביטוח, שלחה הראל אל בית קריצמן סוקר אשר פירט את ההגנות המצויות בדירה, ובכללן מערכת אזעקה וחיבור למוקד אמון. אולם בפוליסה, כמו גם ברשימה שחברת הביטוח שלחה אליו לאחר עשיית הביטוח, לא נכלל תנאי בדבר דריכת אזעקה.

מעבר לכך, מוסיפה השופטת, ביטוח כל הסיכונים, לא חל רק בביתו של המבוטח, אלא גם מחוצה לו. ברור שמחוץ לבית, הפעלת אזעקה אינה רלבנטית. יש לנו, אם כן, שני מצבים: כיסוי בתוך הבית וכיסוי מחוץ לבית. "לו התכוונה חברת הביטוח כי הסייג בדבר דריכת האזעקה יחול מקום בו השעון נגנב מהבית, בשונה מגנבתו או אובדנו בכל מקום אחר, הרי שהיה עליה לקבוע תנאי זה מפורשות ובאותיות של קידוש לבנה שכן, התנאי אינו עולה עם ציפיות סבירה של מבוטח".

בסופו של יום, חייבה השופטת ביבי ממן את הראל לשלם לקריצמן סך של 31,000 ₪ שהוא גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות ובתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

קריצמן זכה אמנם בדין, אך הראל בכל מקרה הרוויחה. ראשית, היא שילמה 1,000 ₪ פחות מהסכום שהשעון היה מבוטח בו. שנית, היא ניסתה את מזלה בבית המשפט. ניסיון זה, למרבה הצער, לא עלה לה בדבר. אולי אם הייתה משלמת הוצאות משפט כהוגן, בתי המשפט היו מוצפים פחות.

לפסק הדין המלא