גם כשמגיעים מים עד נפש אין פיצוי על עוגמת נפש

באחד מימי השישי לקראת כניסת השבת גילה משה מוסיה נזילה בקו הצנרת הראשי המספק מים לדירתו. דירתו של מוסיה הייתה מבוטחת בחברת הביטוח כלל בפוליסה שכללה הרחבה לנזקי צנרת ומים. מוסיה התקשר מיד למוקד התביעות של כלל.

למחרת התייצב בביתו של מוסיה אינסטלטור מחברת "שחר נזקי צנרת". שחר משמשת הלכה למעשה ידה הארוכה של כלל בכל הקשור לטיפול בנזקי צנרת ומים של מבוטחי כלל. איזה שירות מהיר, התלהב מוסיה.

האינסטלטור מטעם חברת הביטוח חפר באדמה, החליף את הצינור הפגום ועל הדרך ניתק את מערכת ההארקה. בסוף יום העבודה כיסה את החפירה והודיע למוסיה כי יחזור כדי להתקין 2 ברזים ולחבר מחדש את מערכת ההארקה.

מוסיה קיבל בהבנה את הסברי האינסטלטור. אם הוא הגיע כל כך מהר בפעם הראשונה, אין ספק שיגיע באותה המהירות בפעם השנייה. הוא בוודאי יודע שבלי מערכת אינסטלציה אין לי מים בבית. כך קיווה מוסיה התמים בכל ליבו.

אלא שתקוות לחוד ומעשים לחוד. משך חודש ימים ניסה מוסיה לתאם עם שחר מועדים לסיום העבודה. ללא הועיל. מידי פעם הופיע אינסטלטור אך העבודה לא הושלמה.

לבסוף הגיעו מים עד נפש. מוסיה נשבר. הוא הזמין אינסטלטור פרטי ושילם לו מכיסו עבור השלמת העבודה.

מוסיה פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו בתביעה לחייב את שחר לשלם לו את עלות התיקון וההוצאות שנשא בהן. עכשיו שימו לב לטענת ההגנה החוצפנית של נציגי שחר: "אכן האינסטלטור מטעמנו לא השלים את העבודה. אולם פנייתו של מוסיה לאינסטלטור פרטי הייתה בניגוד לתנאי הפוליסה".

השופט משה אלטר שמע את העדים וקבע נחרצות כי התנהלותה של שחר לא הייתה ראויה. לא הייתה כל הצדקה לכך שהעבודה לא תסתיים גם בחלוף חודש ימים. "אך טבעי הוא שלמבוטח נמאס להמתין שעובדי שחר ישלימו את העבודה והוא פנה לאינסטלטור פרטי ש"באורח פלא" הצליח להשלים את העבודה בביקור אחד בלבד".

בסופו של יום, השופט אלטר פסק כי מוסיה זכאי להחזר הסכום ששילם לאינסטלטור הפרטי ולפיצוי עבור הפסד ימי עבודה בהם המתין לשווא לאינסטלטורים של שחר. מוסיה ביקש מהשופט לפסוק לו גם פיצוי עבור עוגמת נפש. "בנסיבות המקרה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש". למה? השופט לא גילה את הסיבות.

מסתבר שעל זלזול בלקוח ועל חשיפתו לסיכונים חמורים אף אחד לא משלם. מוסיה נאלץ במשך חודש ימים לגור בדירה ללא מערכת הארקה ולכן גם מסוכנת למגורים, עם מערכת אינסטלציה מרכזית שלא עובדת. האין זו עוגמת נפש שראוי לפצות עליה?