העבודה פגעה בבריאות? רק רובוטים זכאים לביטוח

שבע עשרה שנה עבד ציון שם טוב במפעל טנקי המרכבה בתל השומר עד שגבו נשבר. הרופאים המטפלים סברו כי הגב נשבר כתוצאה מתנאי עבודתו הפיזיים הקשים מנשוא. שם טוב פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש הכרה כנפגע עבודה. המוסד דחה את תביעתו. שם טוב ביקש את עזרת מערכת המשפט. עניינו התגלגל עד לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

האם עברת תאונה בעבודה במועד מסוים, שאלה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה. לא, השיב שם טוב, תנאי העבודה לאורך השנים הרבות חיבלו בגבי. אנא, תמני לי מומחה רפואי, הוא בוודאי יאשר זאת.

זה לא כל כך פשוט, הסבירה השופטת דוידוב-מוטולה. כדי שאמנה מומחה עליך להוכיח כי עבדת כמו רובוט עם תנועות זהות החוזרות על עצמן לאורך כל יום העבודה. עליך לשכנע אותי כי תנועות אלה יצרו לאורך השנים מיקרו טראומות שהכו שוב ושוב בעמוד השדרה שלך.

שם טוב הביא עדויות לכך שעבודתו התמשכה על פני אחת עשרה שעות ביממה. העבודה כללה הרמת ציוד כבד והעברת מארזי תחמושת במשקל עשרות קילוגרמים מרצפת המפעל אל תוך הטנק. מוטות ברזל (לומים) ופטישים של חמישה קילו שימשו אותו כדי להחליף חוליות זחל ופינים שבורים. לא רק המשאות וכלי העבודה הכבדים פגעו בגבי, הסביר לשופטת, אלא גם שימוש חוזר ונשנה בפטישי אוויר כבדים ונהיגה על הטנקים משך ארבע שעות רצופות בכל פעם במסלול עם באמפרים גבוהים תוך לחיצה חוזרת על בלמים מכאניים כבדים.

מה לך כי תלין על תנאי עבודתך, אמרה השופטת לשם טוב בתום הדיון. אילו רק הרמת משאות, ניחא. אז ראוי היה למנות מומחה כדי שיבדוק אם המטענים שנשאת מידי יום פגעו בעמוד השדרה. אבל אני רואה שתנאי עבודתך היו מגוונים. גם סבל, גם נהג, גם שימוש בפטישי אוויר. הגיוון שבעבודתך מונע ממני למנות לך מומחה רפואי גם אם תנאי עבודתך הקשים גרמו נזק לגב.

בקיצור, השופטת סיגל מוטולה-דוידוב סירבה לאפשר לשם טוב להוכיח כי תנאי עבודתו גרמו לו נזק. היא שילחה אותו לביתו בלא כלום. אל השופטת מוטולה-דוידוב הצטרפו הנשיא יגאל פליטמן וסגניתו השופטת ורדה וירט-ליבנה שישבו יחד עמה בדין. שם טוב יצא מבית הדין לעבודה עם גב שבור בלי כל סיוע של הביטוח הלאומי. התוצאה המזעזעת לפיה לא ניתנה לאדם שעבד כל כך קשה אפילו ההזדמנות להוכיח בבית המשפט כי תנאי עבודתו פגעו בבריאותו לא הטרידה את שופטינו.

האם זו גישתם של כל שופטי ישראל? נירה צבי עבדה אחת עשרה שנה כסייעת במחלקה כירורגית בבית החולים רמב"ם. היא עשתה משמרות מסביב לשעון וסיפקה את הצרכים הפיזיים הבסיסיים ביותר של החולים המאושפזים במחלקה. היא הרימה חולים רתוקים ממיטתם, העבירה אותם לכיסאות גלגלים והחליפה מצעים. היא שימשה לחולים משענת במקלחות ורחצה אותם. היא הפכה אותם על גבם והחליפה להם טיטולים. היא שינתה את תנוחתם ומנעה מהם פצעי לחץ. עד שלבסוף גבה נשבר.

גם את תביעתה של צבי להכרה כנפגעת עבודה דחה הביטוח הלאומי. גם צבי פנתה לעזרת מערכת המשפט וגם הדיון בעניינה הגיע עד לבית הדין הארצי לעבודה. אלא שלמזלה בהרכב שנקבע לה ישבו שופטים אחרים. שני פסקי הדין בעניינם של שם טוב וצבי ניתנו במרחק של שבועות ספורים זה מזה. שם טוב הפסיד וצבי זכתה. איך הגענו לתוצאה המפלה הזו?

בשנים האחרונות קמו בבתי הדין לעבודה מספר שופטים שקראו תיגר על הגישה הדוגמטית הצרה שגרמה משך עשרות שנים לדחיית אלפי תביעות מבוטחים שנפגעו מתנאי עבודתם הקשים. התוצאה לפיה אדם ייפגע מתנאי עבודה קשים אך לא יוכר כנפגע עבודה רק משום שתנאי עבודתו "מגוונים" קוממה אותם. בין שופטים אלה נמנות השופטות נטע רות ורונית רוזנפלד שמונו לדון בתיק של צבי. הן קבעו כי העובדה שצבי ביצעה במהלך שגרת עבודתה פעולות מגוונות לא חוסמת בפניה את הדרך להוכיח כי תנאי עבודתה גרמו לה נזק.

אכן במשפטה של צבי ישב גם השופט אילן איטח השייך לאסכולה הישנה. השופט איטח לא הפתיע ודחה את תביעתה של צבי תוך שהוא מודה ביושר כי הוא עושה זאת מתוך שמירה על קופת הביטוח הלאומי, כדי שחס וחלילה לא יחטא בהרחבת מעגל הזכאים להכרה כנפגעי עבודה. אולם במקרה של צבי השופט איטח היה במיעוט. בדעת הרוב של השופטות נטע רות ורונית רוזנפלד מונה יועץ רפואי ונפתחה בפני צבי הדרך להוכיח את זכותה.

היה כי כן, עוד דוגמא לכך שגורל זכויותינו תלוי בזהות השופטים. עוד הוכחה לכך ששופטים עם לב שומע הם אלה העושים את ההבדל בין ארץ אוכלת יושביה לבין חברת מופת עם חמלה.

כאן עולה כמובן שאלה מתבקשת: מדובר בזכויות סוציאליות שאנו משלמים עבורן משך כל חיינו. האם לא מן הראוי היה כי השופטים מבית שמאי המחמירים עם הציבור יהרהרו בינם לבין עצמם שמא גישתם מותירה נפגעים קשים על לא עוול בכפם ללא כל מזור? האם לא ראוי לקבוע כלל לפיו בכל מקרה בו קיימת מחלוקת פוסקים, ההלכה תהיה כבית הלל, לפי אותם שופטים המיטיבים עם האזרח? כלל אנושי זה נקבע במשפט הישראלי כאשר קיימת מחלוקת בין רופאים. תמיד הולכים לפי הרופאים המיטיבים עם המבוטח. הגיע הזמן שכלל זה ייקבע גם כאשר קיימת מחלוקת בין שופטים. אולי כדאי שנאמץ בעניין זה את ההכרעה הערכית שעשו חכמי התלמוד: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל... יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן והלכה כבית הלל... מפני שנוחין היו".