המסמך הפנימי שגילה מה חשבו בחברת הביטוח על המבוטח

גדעון גרסטנר חזר לביתו בשעת ערב מאוחרת מבילוי משפחתי. בהגיעו לחניית הבית המשותף בו מצויה דירתו גילה כי רכב האספנות אותו רכש לפני עשרים שנה נעלם.

הרכב מסוג מרצדס SL280 שנת ייצור 1970 היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס במשך חמש עשרה שנה.

גרסטנר דיווח על הגנבה לחברת הביטוח באמצעות סוכן הביטוח שלה, אילן אברהם. הסוכן לקח על עצמו את הטיפול בתביעה מול חברת הביטוח. תוך זמן קצר קיבל אישור ממסלקת התביעות נאוה רבינוביץ כי התביעה תשולם. אולם במקום המחאה הפניקס שלחה מכתב הדוחה את התביעה. אותה רבינוביץ שקודם לכן אישרה את התביעה רשמה כעת מכתב דחייה בזו הלשון: "בפוליסה הנדונה כיסוי גניבה מותנה בהימצאו של הרכב בחניה סגורה ונעולה. בדיקתנו העלתה כי הרכב חנה בחניית הבית המשותף בו קיים מחסום מתרומם בלבד בכניסה לחנייה. לאור האמור ומאחר ולא עמדת בתנאי המיגון בפוליסה הרלבנטית אנו דוחים את התביעה".

הסוכן נדהם. הוא זכר שבעת מכירת הפוליסה ביקר בבית הלקוח וראה את רכב האספנות חונה בחניון הבית המשותף. בפתח החניון הבחין במחסום המורם באמצעות שלט המצוי בידי דיירי הבניין בלבד. הסוכן התקשר לחברת הביטוח והאחראית שם אישרה כי מחסום כזה כזה עונה על תנאי המיגון שהפוליסה דורשת.

הסוכן לא ידע את נפשו מרוב צער על שלמרות האישור המפורש שקיבל הפניקס דחתה את תביעת לקוחו. הוא הודיע לגרסטנר על ההתפתחויות תוך תחושת מבוכה קשה. תביעתך צודקת, הודיע ללקוח, מגיע לך לקבל את כספי הביטוח. אולם לצערי תוכל לקבל אותם רק דרך בית המשפט. אם תפנה אליו אני אתייצב שם לצדך ואומר את כל האמת.

בלית ברירה גרסטנר פנה לבית משפט השלום בהרצליה. במקום להתעשת ולשלם את התביעה, הפניקס הגיבה בנקמנות כלפי הסוכן. היא הגישה נגדו תביעה בהליך שנקרא "הודעת צד שלישי". בתביעה ביקשה ללמד אותו לקח על שהעז להצדיק את המבוטח. זה דינו של סוכן המעז לומר את האמת ולסייע בידי המבוטח לממש את זכויותיו.

השופטת לימור ביבי שמעה עדים ועיינה במסמכים. בין המסמכים נדהמה לגלות מסמך פנימי של הפניקס ובו ניתוח תביעתו של גרסטנר. במסמך מאשרת רבינוביץ את העובדה שהמיגון הקיים בחניון עונה על דרישות הפוליסה. היא גם מדגישה את התרשמות החוקרים ממהימנות המבוטח. כמובן שהפניקס לא הביאה את רבינוביץ לעדות.

לאחר שמיעת הראיות השופטת ביבי לא התקשתה לקבוע כי החנייה בה חנה הרכב שנגנב ענתה על דרישות הפוליסה לחנייה סגורה ונעולה. "המחסום סוגר את החניה ופתיחתו רק באמצעות שלט, שכמוהו כמפתח, מהווה נעילה", כך בפשטות הסבירה השופטת.

השופטת ציינה כי המסמך הפנימי של הפניקס מחזק את מסקנתה. "ממנו עולה כי גם לשיטתה של הפניקס החניה בה החנה המבוטח את רכבו הינה חניה סגורה ונעולה כהגדרתה בפוליסה". השופטת התייחסה גם למחדל של הפניקס באי הבאת רבינוביץ לעדות. מחדל זה מהווה "חזקה שלילית הפועלת נגד גרסת הפניקס", הסבירה השופטת. לכך יש להוסיף את העובדה ש"הפניקס נמנעה מהגשת ממצאי החקירה של חוקר הביטוח מטעמה, מחדל אשר אף בו יש להעיד על כך שאף הפניקס האמינה והודתה כי עסקינן בחניה סגורה ונעולה".

בסופו של יום השופטת ביבי חייבה את הפניקס לשלם לגרסטנר את מלוא שווי רכב האספנות בתוספת הוצאות משפט בסך 43,000 שקל וגם חייבה אותה לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 שקל לסוכן הביטוח אשר נגרר למשפט לשווא רק משום שהתייצב באומץ לסייע ללקוחו לממש את זכויותיו.

גרסטנר ביקש מהשופטת להטיל על הפניקס סנקציה של ריבית מיוחדת. השופטת סירבה אפילו שמדובר בריבית מגוחכת העומדת היום על 3 אחוזים. אין כאן חוסר תום לב מצד חברת הביטוח, קבעה השופטת, מדובר במחלוקת לגיטימית.

ואני שואל ברשותכם, איך ייתכן שאין כאן חוסר תום לב. אם כל אלה לא נחשבים לחוסר תוך לב, מה נחשב לחוסר תום לב? תארו לעצמכם מה הייתה השופטת עושה במקרה ההפוך למבוטח היודע כי תביעתו אינה מכוסה ואף על פי כן מעז להגיש תביעה ולהטריד כך סתם את בית המשפט. דמיינו כיצד השופטת הייתה נוהגת עם מבוטח שהיה נמנע להביא עד מרכזי למשפט ביודעו כי יעיד אמת וכי האמת הפוכה לגרסתו במשפט.