כמה עולה לטרטר מבוטח קשיש במדינת ישראל?

גבריאל בן שמואל הוא אדם קשיש. בחסכונות שצבר משך עשרות שנות עמל רכש דירה קטנה אותה הוא משכיר למשפחה המטופלת בשני ילדים קטנים.

באחד הימים קיבל בן שמואל קריאה דחופה מהשוכר. השכנים בדירה למטה מתלוננים על מים המחלחלים ומטפטפים מהתקרה, דיווח לו השוכר.

איזה מזל שיש לי פוליסת ביטוח דירה, חשב בן שמואל בינו לבינו והתקשר אל מוקד חברת הביטוח כלל. תפנה אל מרכז השירות של חברת שחר, הנחה אותו המוקדן, היא מטפלת מטעמנו בנזקי צנרת.

למחרת, יום שישי, הגיע שרברב. הוא הסתכל על הרטיבות והודיע בפסקנות כי איתר את מקור הנזילה. ביום ראשון אבוא לבצע את התיקונים, הבטיח והלך.

ביום ראשון בבוקר התייצבה בתו של בן שמואל בדירה. הבת המתינה והמתינה ומי לא בא? השרברב. הבת פנתה אל מרכז שירות שחר. השרברב חולה, השיב המוקדן, בעוד שבוע כשיבריא בעזרת השם הוא יגיע אליכם.

בן שמואל לא יכול היה להמתין שבוע כי המים המשיכו לחלחל אצל השכן. הוא לחץ על סוכן הביטוח. הסוכן לחץ על כלל וזו לחצה על שחר. כעבור מספר ימים הגיע שרברב אחר. הוא פתח את רצפת הבית וביצע תיקון. לבסוף הודיע כי לא ניתן לסגור את הרצפה. עליה להישאר פתוחה עד אשר יתייבש החול תחת הריצוף. בן שמואל שילם לשרברב את דמי ההשתתפות העצמית בסך 485 שקל וקיווה לטוב.

חלפו יומיים. השכנים מלמטה התקשרו והודיעו כי הטפטוף ממשיך וביתר שאת. בן שמואל פנה שוב אל כלל אולם הפעם התעקש שעם השרברב יגיע לדירתו מאתר נזילות מקצועי. כעבור שלושה שבועות הגיע אל ביתו מפקח מטעם שחר יחד עם מאתר נזילות ושרברב. השלושה גילו כי מקור הרטיבות הוא במקום אחר. הם פתחו את הרצפה במקום החדש, ביצעו תיקון, גבו מבן שמואל שוב השתתפות עצמית בסך 485 שקל ופנו ללכת תוך שהם משאירים את הרצפה פתוחה. בן שמואל מיהר אחריהם. ומה עם סגירת הרצפה, שאל בדאגה. צריך להמתין לייבוש החול, השיב המפקח והציע לבן שמואל 400 שקל בכפוף לחתימה על כתב ויתור כדי שיסגור את הרצפה לבדו. בן שמואל סירב לחתום והשלושה הלכו לבלי שוב.

לבן שמואל לא הייתה ברירה אלא לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה. הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן שמעה עדים ובחנה את המסמכים שהוגשו לה. לבסוף הגיעה למסקנה כי השרברב הראשון שנשלח על ידי שחר לא רק שלא תיקן את הנזק אלא הוסיף עליו והחמיר אותו. במקום לאתר את מקום הנזילה הנכון ולתקן את הצנרת הפגועה הוא פתח את המרצפות לשווא במקום לא נכון ופגע בצנרת תקינה. הרשמת הגיעה גם למסקנה כי כתוצאה מהתנהלותם האיטית של נציגי שחר, הבית הפך בלתי ראוי למגורים למשך חודש וחצי, "במיוחד למשפחה המונה שני ילדים קטנים".

בתום המשפט השופטת פסקה כי חברת כלל חייבת להשיב לבן שמואל את דמי ההשתתפות העצמית שהשרברב הראשון גבה ממנו משום שלא תיקן דבר אלא רק גרם נזק וכן לפצות אותו על אובדן דמי שכירות של חודש וחצי בהם השוכר לא שילם לו שכר דירה.

בן שמואל ביקש כי השופטת תפסוק לבתו פיצוי על אובדן זמנה במהלך העזרה שהגישה לו בהתמודדות מול חברת הביטוח וחברת שחר. הרשמת סירבה. "המבוטח הופיע לפניי ואכן התרשמתי כי הלה זקוק לסיוע של בני משפחתו בשים לב לגילו, לקשיי השמיעה שמהם הוא סובל ולנטייתו לאבד פרטים קטנים". יחד עם זאת, הוסיפה הרשמת, "מעורבותה של הבת נגעה לשיחות טלפוניות והכנת מכתבי דרישה בלבד. לא הוצגו ראיות בנוגע להפסד ימי עבודה של מי מילדי המבוטח".

ומה עם פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לי במהלך ההתעסקות המתסכלת מול חברת הביטוח וחברת שחר, הקשה בן שמואל.

אני פוסקת פיצויים על עגמת נפש רק "בנסיבות מיוחדות", השיבה לו הרשמת. אבל אתה צודק. "נחה דעתי כי אמנם חברת שחר התמהמהה באיתור הנזילה באופן שהיה בו כדי להגדיל את נזקיך. אכן אלה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן פיצוי בגין עוגמת נפש".

דברים כדורבנות. כל הקורא אותם היה מצפה כי הרשמת תפסוק פיצוי על עגמת נפש שיגרום למנהלי כלל ושחר להשקיע יותר בשירות למבוטחים כדי למנוע מהם עגמת נפש בעתיד. אולם הרשמת, לא תאמינו, פסקה למבוטח הקשיש... 300 שקל.

שווה לטרטר מבוטחים קשישים במדינת ישראל לא?