אם אביך לא היה חושק בי לא היית כאן היום

עלילת הסרט "מים ואהבה" של הבמאי היהודי ראדו מיכאליאנו מתרחשת בכפר נידח בהרי האטלס המנותק ממים ומחשמל. בכפר מתנהלת חלוקת תפקידים מסורתית: הגברים מעבירים את זמנם בתפילות ובשיחות בטלות והנשים נושאות בנטל הפרנסה, עבודות הבית וגידול הדור הבא.

אחד מתפקידי הנשים הוא לשאת באופן שוטף דליי מים ממעיין מרוחק בראש ההר אל הכפר. באחד הימים קרסה אחת הנשים בעת הירידה מהמעיין ואיבדה את תינוקה. הנשים חשו שהגיעו מים עד נפש והכריזו שביתה: עד שהגברים לא יעבירו צינור מהמעיין לכפר או ישאבו את המים בעצמם אין אהבה ואין סקס. הגברים מגיבים באלימות. חלקם מכים. חלקם אונסים. מיעוט מזדהה בסתר עם הנשים.

אל הכפר מגיע בנה של אחת מאלמנות הכפר שהפך בעיר הגדולה לדתי הדוק. מטרתו לדכא את השביתה ולכפות על הנשים חזרה ללבוש צנוע.

השיחה שמתפתחת בין האלמנה לבנה נותנת חומר למחשבה לוויכוח שהתפתח אצלנו כאן בשנה האחרונה:

"מדוע עלי לעטות רעלה", שואלת האם את בנה.

"כי את אישה", משיב הבן.

"למה שאכסה ואסתיר את עצמי", מקשה האם, "כי אני אובייקט תשוקה? רוחו של השטן?

אם אביך לא היה חושק בי, לא היית כאן היום.

גברים חושקים בנשים כי זה רצון האל.

תכניס את זה טוב לראש, אף אישה אינה רכוש!

אסור לגברים לשעבד או לכסות אותן כדי להשתיק את תשוקתם.

עצום עיניים! שלוט בדחפים השטניים שלך! התעשת על עצמך!

כסה את עיניך, לא את פנינו. אתה אחראי לכל דבריך ומעשיך. יש לך מוח ויכולת שיפוט.

אל תהיה חייל חסר בינה", מסיימת האם את דבריה ומותירה את בנה איש הדת חסר מענה.

ואנחנו בפרוס חג החרות מקווים כי בשנה הבאה עלינו לטובה נשתחרר כולנו מכבלי הבערות והדעות הקדומות. בל נשכח, העם היהודי לא היה יוצא מעבדות לחירות ללא נשים חומלות, בתוכן גם מצריות, שרק הן העזו להפר את צו ההשמדה של פרעה ומשו את גדול נביאי ישראל מן היאור.

לא בכדי קבע רבי עקיבא: "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו בני ישראל ממצרים".

חג חירות שמח ושרק אהבה תעטוף אתכם.

חיים קליר וצוות המשרד