קומבינת "הרופאים הניטרליים"

נ' נשרפה בתאונה. השריפה פגעה קשות בכמה מאיברי גופה. לנ' הייתה פוליסת ביטוח תאונות אישיות בחברת הביטוח כלל. סכום תגמולי הביטוח בפוליסת תאונות אישיות נקבע על פי שיעור הנכות שהתאונה גרמה למבוטח. נ' פנתה לרופאים מומחים כדי שאלה יקבעו את שיעור נכותה. גם כלל שכרה מומחים משלה. הפער בין מומחי המבוטחת לבין מומחי חברת הביטוח היה גדול. נ' נאלצה לפנות לבית המשפט.

כדי להכריע בין המומחים של כלל לבין המומחים של המבוטחת מינה בית המשפט מומחים ניטרליים מטעמו וביניהם מינה את פרופסור משה סלעי בתחום האורתופדי. נ' מיהרה והגישה בקשה לפסילתו. לפרופסור המכובד, טענה נ', יש יחסי עבודה תכופים עם חברות ביטוח בכלל ועם חברת הביטוח כלל בפרט. הוא לא יכול לשמש מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט.

כלל התנגדה לפסילת סלעי. בתצהיר שהגישה נציגת כלל לבית המשפט היא הודתה כי כלל הזמינה אצל פרופסור סלעי חוות דעת אולם "מדובר במספר זעום, ספורדי ולעיתים רחוקות בלבד".

המחלוקת בין הצדדים הגיעה עד לבית המשפט העליון. "חשוב להבטיח שבתי המשפט ימנו מומחים אובייקטיביים אשר לא דבק בהם חשש לניגוד ענייניים ולו למראית עין". במשפט מרגש זה פתח השופט צבי זילברטל את פסק דינו. מקסים. לכאורה שופט העליון רואה אותנו האזרחים הפשוטים. הוא מגלה אמפתיה לכמיהה שלנו למשפט צדק. הוא מבטיח לנו שאם ייפול עלינו חס וחלילה אסון ונזדקק למערכת המשפט לא ימונה לנו מומחה רפואי שעלול להעדיף את מי שמפרנס אותו. אלא שבהמשך פסק דינו הוסיף השופט זילברטל "אבל" שמרוקן מתוכן את ההבטחה המרגשת. אבל, ממשיך השופט זילברטל, מרגע שמומחה ממונה על ידי בית משפט קיימת חזקה כי הוא מקצועי. לכן כדי לפסול אותו "לא די בהצגת מקרים ספורים בהם המומחה ערך חוות דעת מטעם חברת הביטוח ואף לא די בכך שהמבוטח יוכיח כי המומחה עובד דרך קבע עם חברת הביטוח". המבוטח צריך להוכיח "אינדיקציות ברורות לכך שזכויותיו תפגענה עקב אותה קרבה בין המומחה לחברת הביטוח. לשם כך נדרש, לכל הפחות, להוכיח קיומה של זיקה מהותית בין המומחה לבין חברת הביטוח על פני פרק זמן משמעותי".

בקיצור, לצד זכותו של המבוטח שבתי המשפט ימנו מומחים אובייקטיביים קיים תנאי המרוקן את הזכות מתוכן: האזרח הפשוט שנפגע צריך ברגעיו הקשים ביותר להפעיל סוללה של חוקרים כדי להוכיח באותות ובמופתים שהמומחה הרפואי עלול לקפח אותו. עצם העובדה שהמומחה עובד עבור חברת הביטוח, אפילו עובד עבורה דרך קבע, אין בה די.

בסופו של יום, פרופסור משה סלעי לא נפסל ונציגי חברות הביטוח שולפים את פסק דינו של השופט זילברטל בכל עת שמבוטח מעז להתקומם על מינויו של הפרופסור המכובד.

מייאש, אבל בכל זאת יש פתח של תקווה והוא מצוי דווקא במה שמכונה על ידי בית המשפט העליון "הערכאות הדיוניות". אותם שופטים שחווים ביום יום את חרדתם של הנפגעים מפני מינוי מומחה היודע באיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה.

הנה דוגמא למקרה כזה בו השופטת מצאה דרך לעשות צדק למרות פסק דינו מערים הקשיים של השופט זילברטל:

י' נפגע בתאונת דרכים. בית משפט השלום בהרצליה מינה את פרופסור משה סלעי כמומחה מטעמו. י' ביקש לפסול אותו. נציגי מבטח הרכב בביטוח חובה, ביטוח ישיר, מיהרו לשלוף את פסק דינו של השופט זילברטל. "יתירה מזו וחשוב מכל, בקשה זהה שהוגשה להחלפתו של פרופסור סלעי והגיעה לפתחו של בית המשפט העליון נדחתה", כך כתבו נציגי חברת הביטוח בתגובתם לבקשת הפסילה.

ומה עשתה השופטת אירית מני-גור? בהחלטה תמציתית ועניינית הוכיחה כי אלת המשפט לא חייבת להיות עיוורת: "יש להעדיף מצב שהמומחה אמון על שני הצדדים. לכן אני מאפשרת לכל צד כדבר שבשגרה לבקש להחליף זהות של מומחה לפחות פעם אחת. מבלי להידרש לנימוקי הבקשה ומבלי להטיל דופי כלשהו במלאכתו של פרופסור סלעי שממונה תדיר בבית משפט זה אני סבורה כי יש להעדיף מצב בו מינוי המומחה מקובל על כל הצדדים. אני מחליפה את זהות המומחה לפרופסור גנאל".

וכאן מן הראוי לפנות גם אל המומחים הרפואיים. אתם מרפאי חולים ומצילי חיים. מעמדכם מעורר הערצה. הציבור מאמין בכם. דווקא משום כך אתם מחויבים בכללים מוסריים נעלים יותר מאלה הנקבעים על ידי בתי המשפט. אל תסתתרו מאחורי היתר משפטי שמאפשר לכם לעבוד עם חברת ביטוח ולתת חוות דעת "ניטרליות" נגד חולים. אל תבזו את המקצוע הנפלא והאנושי בו בחרתם בקבלת מינויים המעוררים חוסר אמון ואי נחת. תלמדו בעניין זה משני רופאים בכירים המוכיחים כי הם לא רק רופאים אלא קודם כל בני אדם. פרופסור אברהם גנאל מומחה לכירורגיה אורתופדית ופרופסור עודד אברמסקי מומחה למערכת העצבים החליטו על דעת עצמם, מתוך הרגשת מחויבות מוסרית אישית לוותר על ההיתר שנתן להם בית המשפט העליון. הם מתמקדים בייעוץ רפואי לשופטים בלבד ולא לאף אחד מהצדדים למשפט. אם יש עוד מומחים כאלה, לא יהיה שמח ממני. אני מבקש מראש את סליחתם.