אי ידיעת ההתיישנות הפכה את הסוכן למבטח

תאגידי הביטוח קיבלו מכרה זהב בדמותו של סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה קובע כי תקופת ההתיישנות בביטוח היא 3 שנים בלבד. המבוטחים טועים לחשוב כי תקופת ההתיישנות הרגילה של 7 שנים חלה גם בתחום הביטוח. רבים מהם מגישים את תביעתם באיחור ומאבדים את כספם. קופות תאגידי הביטוח מתעשרות מהטעות מידי שנה במיליארדי שקלים. אולם מסתבר שלא רק המבוטחים נופלים בפח זה, אלא גם סוכני הביטוח ואפילו הטובים, הוותיקים והחרוצים שבהם.

ומעשה שהיה כך היה:

אבי גבאי נפגע קשה בתאונת עבודה. הייתה לו פוליסת ביטוח נכות מתאונה אותה רכש מבעוד מועד בחברת הביטוח כלל. גבאי פנה אל סוכן הביטוח שמכר לו את הפוליסה, משה קדמי וביקש לממש את הפוליסה.

הסוכן הסביר לו כי גובה תגמולי הביטוח בפוליסות נכות מתאונה נקבע על פי שיעור הנכות. קיבלתי מהביטוח הלאומי 15 אחוזי נכות, סיפר גבאי לסוכן, אולם לקחתי עורך דין כדי להגיש ערר להעלות את אחוזי הנכות.

אם כך, הזהיר אותו סוכן הביטוח, אל תמהר לממש את הפוליסה. אם תגיש עכשיו לחברת הביטוח תביעה על 15 אחוז נכות לא תוכל בעתיד לקבל יותר. תגיש את הערר וכשתזכה תחזור אלי עם אחוזי הנכות הסופיים. גבאי פעל כמצוות הסוכן.

חלפו 4 שנים מאז התאונה. בביטוח הלאומי קיבלו סוף סוף את הערר של גבאי והעלו את אחוזי הנכות מ- 15 ל- 87 אחוז.

כמה חכם היה הסוכן קדמי כאשר יעץ לי להמתין לתוצאות הערר, הרהר גבאי בינו לבינו. עכשיו אקבל מחברת הביטוח פי 6 ממה שהייתי מקבל קודם. אולם כשפנה אל כלל באמצעות הסוכן קדמי נכונה לשניים הפתעה. יש בתחום הביטוח התיישנות מקוצרת של 3 שנים, הסבירו מסלקי התביעות למבוטח ולסוכנו. מאז התאונה עברו 4 שנים. לכן התביעה שלכם התיישנה. כל ניסיונותיהם של גבאי וקדמי לשכנע את כלל שלא להיאחז בסעיף ההתיישנות נכשלו. שתי ערכאות אליהן פנה גבאי הביעו צער על שקצרה ידן לסייע לו.

לאחר שהפסיד מול כלל, כתב גבאי תביעת רשלנות נגד הסוכן קדמי. התביעה הוגשה בבית משפט השלום בתל אביב. הסוכן לא הזהיר אותי שבתחום הביטוח קיימת התיישנות מקוצרת של 3 שנים, טען גבאי בכתב תביעתו. "לו נהג כסוכן זהיר וסביר , היה ער לחשש מפני התיישנות התביעה והיה מקדים להגיש אותה".

המבוטח הזה כפוי טובה, השיב הסוכן קדמי בכתב הגנתו. אני טיפלתי לו בתביעה אחרת לתגמולי אי כושר ושם הוא קיבל בזכותי תגמולים גבוהים ביותר. מעבר לכך, הוסיף הסוכן, הצעתי לו מספר פעמים לפנות לעורך דין. הוא גם פנה לעורך דין אשר טיפל בעניינים הקשורים לתאונה.

המחלוקת בין המבוטח לבין סוכנו הונחה על שולחנו של השופט מנחם קליין.

השופט קליין דחה את טענת המבוטח שהסוכן היה צריך להפנות את תשומת ליבו למכשלת ההתיישנות המקוצרת הקיימת בתחום הביטוח. "סוכן הביטוח אינו עורך דין ולא צריכה להיות לו ידיעה בנוגע לסוגית ההתיישנות", קבע השופט קליין. בקיצור, השופט דחה את תביעת הרשלנות של גבאי נגד קדמי וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 30,000 שקל.

גבאי לא ויתר. הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מסקנתו של השופט מנחם קליין כי סוכן הביטוח אינו עורך דין ולא צריכה להיות לו ידיעה בנוגע לסוגיית ההתיישנות אינה יכולה לעמוד, קבעה השופטת רות לבהר שרון.

"לא יעלה על הדעת", כך קבעה השופטת בלשונה, "כי סוכן ביטוח לא יהיה ער לעובדה שקיימת הבחנה ברורה בין התיישנות רגילה העומדת על 7 שנים, לבין ההתיישנות המיוחדת לגבי ביטוח אשר לפי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח עומדת על 3 שנים בלבד. זוהי ידיעה בסיסית שמצופה מסוכן ביטוח להיות בקיא בה ולעדכן את המבוטח לגביה".

אבל המלצתי לו לקחת עורך דין והבנתי שהוא אכן מיוצג על ידי עורך דין, טען הסוכן. זה לא משחרר אותך מחובתך להזהיר את המבוטח שיש התיישנות קצרה בביטוח, השיבה השופטת. מעבר לכך, המבוטח היה מיוצג על ידי עורך דין רק לצורך הגשת ערר לביטוח הלאומי, שהרי זה מה שעמד על הפרק. באותה תקופה הוא עדיין לא העלה בדעתו שהוא יהיה זקוק לייצוג כנגד חברת הביטוח על פי הפוליסה.

הסוכן גם התרשל בכך, הוסיפה השופטת רות לבהר שרון, שלא יידע את המבוטח כי ניתן להגיש את התביעה לחברת הביטוח על בסיס חוות דעת פרטית ואין חובה להסתמך על אחוזי הנכות שנקבעו בביטוח הלאומי. "יש לזכור כי חלה חובה על סוכן הביטוח לתת למבוטח ייעוץ מקצועי נאות בקשר להבטחת זכויותיהם על-פי הפוליסה".

בסופו של יום, המבוטח והסוכן יצאו חבולים וחברת הביטוח יצאה עם שלל רב. המבוטח קיבל אמנם את המגיע לו אבל רק לאחר 8 שנות התדיינות מתישות. סוכן הביטוח הפך בעל כורחו לחברת ביטוח ושילם את מה שהיא הייתה חייבת לשלם למבוטח. חברת הביטוח לעומתם זכתה בכל הקופה: היא שלשלה לכיסה גם את הפרמיות וגם את תגמולי הביטוח.