מנורה קיוותה שהשופט ישכח את פסק הדין של עצמו

יצחק אטדגי פגע בטעות ברכב חונה. אטדגי השאיר על חלון הרכב שנפגע פתק התנצלות עם פרטיו. במקביל פנה אל מנורה, חברת הביטוח שלו והודיע לה על התאונה.

מסלקי התביעות במנורה שלפו מאגף הרישוי במשרד התחבורה תדפיס מתיק רישיון הנהיגה של אטדגי. בתדפיס היה רשום כי רישיונו של אטדגי נשלל על פי "שיטת הניקוד". עוד היה כתוב שם כי שלוש הודעות על השלילה נשלחו אליו בדואר רשום. כולן חזרו לאגף הרישוי עם הכיתוב "לא נדרש".

צר לנו, הודיעו מסלקי התביעות לאטדגי, לא נוכל לאשר את תביעתך. במועד התאונה הביטוח לא היה בתוקף כי היית בשלילת רישיון.

האם מסלקי התביעות צדקו? לא וגם הם ידעו שהם לא צודקים. אכן שלילת רישיון נהיגה גם בשל "שיטת הניקוד" פוגעת בתוקף ביטוח הרכב המקיף אולם זאת רק אם דבר השלילה "הוּדָע" כלשון החוק למבוטח. במילים אחרות, הביטוח לא פוקע אם המבוטח לא יודע על השלילה. פסקי דין רבים קובעים זאת, גם של בית המשפט העליון. אולם חברות הביטוח אוהבות לנסות את מזלן בבית המשפט בשיטת מצליח. הן דוחות תביעות בניגוד לחוק ולפסיקת בתי המשפט בתקווה כי השופט היושב בדין לא יתעמק בחוק ובפסיקה. במקרה של אטדגי יש אפילו עליית מדרגה. כאן מנורה ניסתה להביא את שיטת מצליח לדרגת אמנות. כפי שנראה מיד, מנורה קיוותה שהשופט היושב בדין ישכח את פסקי הדין שלו עצמו.

המחלוקת בין מנורה לאטדגי הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר אלעד טל מבית משפט השלום בנצרת. שמונה חודשים קודם לכן דן הרשם טל בתביעה זהה נגד מנורה. גם שם דחתה מנורה תביעה של מבוטח בנימוק שרישיונו נשלל ב"שיטת הניקוד". גם שם חזרו הודעות אגף הרישוי אל המבוטח עם הכיתוב "לא נדרש". בסופו של דיון, קבע הרשם טל שם באופן חד משמעי כי כל עוד המבוטח לא ידע על השלילה רישיונו בתוקף וגם הביטוח המקיף שלו בתוקף.

עובדה זו לא הרתיעה את מנורה לחזור ולטעון בפני אותו רשם אלעד טל את אותן טענות שהוא דחה בעבר. אולי מתוך תקווה כי ישכח את פסקי הדין של עצמו. האם זה קרה? האם מנורה תצליח לשכלל את שיטת מצליח?

הרשם טל בדק שוב ביסודיות את הדין ואת פסיקת בתי המשפט בסוגיה זו. הוא גילה כי פקודת התעבורה קובעת ששלילת רישיון המבוצעת על פי "שיטת הניקוד" נכנסת לתוקף רק אם הודע לנהג דבר השלילה. הוא מצא כי "לאור המשמעויות כבדות המשקל שיש לנהיגה בזמן פסילה, פסקי הדין בסוגיה זו מדגישים את ידיעתו של הנהג על הפסילה כמוטיב שבלעדיו הפסילה לא נכנסת לתוקף ואת הצורך בהודעה אקטיבית". אך לפני הכול הוא גם נזכר כי לפני שמונה חודשים בלבד נתן כנגד מנורה פסק דין הקובע חד משמעית כי כאשר הודעת אגף הרישוי על שלילת הרישיון נשלחת למבוטח בדואר רשום וחוזרת עם כיתוב "לא נדרש" המבוטח לא נחשב כמי שידע על אודות השלילה ולפיכך יש לראותו כבעל רישיון נהיגה בתוקף. תוך כדי כתיבת פסק דינו, הרשם נזכר ששנה קודם לכן נתן פסק דין דומה נגד הפניקס. גם שם קבע את אותה הלכה.

בסופו של דיון, הרשם אלעד טל קבע גם בעניינו של אטדגי את שקבע בפסקי הדין הקודמים: כאשר דבר הדואר הרשום של אגף הרישוי חוזר עם הכיתוב "לא נדרש" המבוטח לא נחשב כמי שידע על השלילה ולכן "במועד התאונה היה רישיונו של אטדגי בר תוקף ומנורה מבטחתו אינה זכאית לכפור בכיסוי הביטוחי לאירוע נשוא התביעה".

חברות הביטוח נחשבות ל"שחקן חוזר" בבתי המשפט, כלשון נשיאת בית המשפט העליון. הן מעורבות ביותר מ-35 אחוז מכלל התביעות האזרחיות. הן מעמיסות על המערכת השיפוטית יותר מכל גוף אחר במדינה. האם לא ראוי היה כי יוטלו עליהן פיצויים לדוגמא כאשר הן מטרידות את המערכת כך סתם בשיטת מצליח ומנצלות אותה כדי להתיש מבוטחים כמו במקרה של אטדגי? האם לא ראוי להטיל פיצויים לדוגמא על בעל דין סדרתי המטריד שוב ושוב את מערכת המשפט בטענות שכבר נדחו, אפילו על ידי אותו שופט? מנורה חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 1,800 שקל. מנכ"ל מנורה בוודאי גיחך כשקרא את פסק הדין. הוא ימשיך ויחייך גם להבא כל הדרך אל הבנק.