Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הגנת הפרטיות גם בבית המשפט

הזכות לפרטיות גם בבית המשפט

שני בני זוג נפגעו קשה בתאונת דרכים. הפגיעות היו קשות. המומחים הרפואיים קבעו כי הבעל נותר עם 53 אחוז נכות. האישה עם 32 אחוז נכות.

בני הזוג ביקשו מבית המשפט המחוזי בתל אביב צו שיאסור לפרסם את שמם המלא. תיקי בתי המשפט מתפרסמים ברשת, הסבירו בני הזוג לשופטת דליה גנות. בעיותינו הרפואיות, אינן מעניינו של הציבור הרחב. חשיפת שמנו לצד הנכויות שלנו תפגע בזכותנו לפרטיות.

נציגי חברת הביטוח אליהו התנגדו בכל תוקף למתן צו איסור הפרסום. הם נימקו את התנגדותם ב"עקרון פומביות הדיון".

כאן דרושה הבהרה קטנה. עקרון פומביות הדיון נועד לשים זרקור על עבודת השופטים, כדי להגביר את אמון הציבור במערכת הצדק. המעקב אחר עבודת השופטים לא ייפגע כהוא זה, אם שמם של החולים יוצנע. חשיפת שמם לא מגבירה את אמון הציבור במערכת המשפט. ההיפך הוא הנכון: פרסום שם החולים הופך את בתי המשפט, כפי שנראה מיד לכלי ניגוח בידי תאגידי הביטוח כנגד החולים. לכן, הזכות לפרטיות של האדם החולה, אינה פוגעת כהוא זה בעקרון פומביות הדיון.

אף על פי כן, הצליחו תאגידי הביטוח במהלך השנים לשכנע את שופטינו כי עקרון פומביות הדיון מחייב לפרסם את שם החולים. הצלחה זו העשירה אותם במיליארדי שקלים מידי שנה. כיצד? כאשר הוגשה תביעת ביטוח בתחום הבריאות, תאגידי הביטוח דחו אותה כך סתם, או הציעו פשרה מגוחכת. בפני המבוטח עמדה ברירה אכזרית. או שייכנע לתכתיב, או שיפנה לבית המשפט ושם, בשם "עקרון פומביות הדיון", פרטיו האינטימיים יתפרסמו ויימרחו על פני כל הרשת.

נחזור כעת לעניינם של בני הזוג. אכן, הודתה השופטת דליה גנות, פרטיותו של אדם היא כבודו וגם קניינו. אולם השופטת ראתה עצמה נאלצת ללכת בעקבות פסיקת בתי המשפט לפיה עקרון פומביות הדיון חשוב יותר מפרטיותו של האדם.

אבל, טענו בני הזוג, חוק בתי המשפט מקנה לשופט סמכות מפורשת לאסור על פרסום פרטים על דיוני בית המשפט.

נכון, מסכימה השופטת, אולם הסמכות קיימת רק כאשר מדובר ב"פגיעה חמורה בפרטיות", לא כשמדובר ב"סתם" פגיעה בפרטיות. אתם צריכים להוכיח לי שפרנסתכם תפגע מהפרסום.

הבעל הוא עורך דין במקצועו. פרסום המידע הרפואי, טענו בני הזוג, לא רק פוגע בפרטיותו, אלא גם עלול לפגוע בפרנסתו.

אמת, הודתה השופטת, בעידן שלנו חשופים פרטיהם האישיים של אנשים במאגרי המידע. אם אדם המחפש שירותי עורך דין יקליד את שמו בגוגל ויראה שם כי מדובר בעורך דין שנפגע בתאונת דרכים, קרוב לוודאי שיעדיף להסתייע בשירותיו של עורך דין אחר, בריא, אשר לדעתו ייתן לו שירות טוב יותר. מצב זה עלול לגרום לפגיעה חמורה בהכנסתו של הבעל. לכן פרנסתו של הבעל עלולה להיפגע אם שמו יתפרסם.

שונים הדברים לגבי האישה, בת זוגו, שנפצעה יחד עמו בתאונה. לדעת השופטת, מצבה של האישה אינו שונה ממצבו של כל תובע אחר. היא לא נפגעת כלכלית מחשיפת מצבה הבריאותי ברבים.

בסופו של יום, השופטת הוציאה צו איסור פרסום על שמו של הבעל, אך לא של האישה.

תאגיד הביטוח אליהו לא ויתר. הוא רצה שגם פרטיו האינטימיים של הבעל ייחשפו. הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

השופט צבי זילברטל מבית המשפט העליון אישר את החלטתה של השופטת גנות וסירב לחשוף את פרטיו של עורך הדין. אך הוא לא הסתפק בכך. למרות שלא הוגש לו ערעור על חשיפת פרטי האישה, הוא קבע כי ההפליה שנעשתה בין הבעל לבין האישה אינה נכונה. צריך היה לאסור גם על פרסום שמה של האישה באותה מידה. לדעת השופט זילברטל, פרסום מצבו הבריאותי של אדם בפומבי, היא כשלעצמה, ללא קשר לפגיעה בפרנסתו, מהווה פגיעה חמורה בפרטיות. במקרה כזה יש לשופטים סמכות לאסור על פרסום השם, אפילו לא הוכחה כל פגיעה אפשרית בפרנסת החולה.

"אני ער לכך", מציין השופט, "כי עמדתי עשויה להביא לכך שלכאורה ככלל יהיה מקום לאסור פרסום שמות תובעים בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לסוגיהן, אם הדבר יתבקש על ידי בעל הדין. אני סבור שתוצאה זו ראויה ביסודה".

השופט זילברטל רומז כי גישתו באה למנוע את הלחץ של תאגידי הביטוח על הנפגעים שלא לפנות לבית המשפט: "אין להלום מדוע ייגרע חלקו של מי שנאלץ לפנות לערכאות ולחשוף שם את מצבו הרפואי לצורך התדיינות משפטית, לעומת מי שאינו נזקק לערכאות, הסובל אף הוא מבעיה רפואית כלשהי, גם אם יש בה כדי להשליך על תפקודו וגם אם הוא ממלא תפקיד שיש לו השפעה ברורה על אחרים (נהג רכב ציבורי, רופא, מורה, שופט וכו')".

"סוף דבר", פסק השופט זילברטל "שמו ופרטיו של עורך הדין יוותרו חסויים". השופט לא פסק כי גם שמה של האישה יישאר חסוי, משום שהיא לא ערערה, אולם מתוך החלטתו ברור, כי בעקבות פסק דינו, אם האישה תפנה, גם היא זכאית לקבל צו איסור פרסום.

התעקשותו של תאגיד הביטוח אליהו, היא דוגמא לכך, שגם לתאגיד ביטוח אסור למתוח את החבל ולהתגרות במזל (השיפוטי) יותר מידי. ואולי נציגי תאגיד הביטוח לא האמינו כי המחאה החברתית, השמה את האזרח במרכז, תגיע באחד הימים גם לבית המשפט העליון שלנו.