הצג טקסט בגופן גדולהצג טקסט בגופן בינוניהצג טקסט בגופן קטן
כתובתנו: מגדל על דיזנגוף סנטר קומה 16, רחוב דיזנגוף 50 תל אביב. דרכי ההגעה בתפריט "אודותינו".

נפגעו מפיצוץ גז. התביעה נמחקה על הסף

באחד מימי החורף הקרים ניסה אביחי מאור להדליק את תנור החימום בדירתו. אולם התנור מתוצרת אמישראגז שבק חיים. מאור התקשר אל משרדי אמישראגז וביקש שירות תיקונים. "אמישראגז לא מתקנת תנורי חימום, גם לא את אלה שמתוצרתה", ענה לו איש השירות מעבר לקו, "תפרק את התנור ותביא אותו בעצמך לטכנאי". איש השירות מסר למאור כתובת של חנות העוסקת בתיקון תנורים.

מאור ניתק את התנור המקולקל מצינור הגז, לא לפני שסגר את מכלי הגז המרכזיים ולקח את התנור אל החנות.

כשהגיע לחנות, התברר למאור כי איש השירות של אמישראגז התבלבל. לא מתקנים שם תנורי חימום. רק תנורי בישול. מאור שב כלעומת שבא.

בין לבין ירד הלילה. בדירה שרר קור עז. מאור שאל מאבי אשתו תנור חימום מתוצרת אלקטרה. הוא חיבר אותו לצינור הגז והפעיל אותו. לפני השינה הקפיד לכבות את התנור.

למחרת בבוקר התעוררו בני הבית אל תוך ריח חריף של גז. האישה רצה לסלון כדי לפתוח את החלון. "אז אירע פיצוץ עז, רעש חזק והסלון התמלא בלהבות". כך העיד מאור.

שני בני הזוג נפצעו בשריפה ונותרו עם נכויות קשות.

בני משפחת מאור הגישו תביעה נגד אמישראגז בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב תביעתם העלו בתמימות השערה משלהם על המהלך שהוביל לפיצוץ: "ככל הנראה, במהלך הלילה ניתק צינור הגז מהתנור והחל לדלוף גז אל חלל הבית". הייתה זו השערה בלבד ("ככל הנראה"), אולם נציגי אמישרגז עיוותו אותה וחגגו עליה. הם מיהרו לבקש מהשופטת דליה גנות למחוק את התביעה על הסף. מה רוצים מאמישראגז, הרי בני משפחת מאור עצמם מודים כי הפיצוץ אירע כתוצאה מהחיבור הלקוי של צינור הגז לתנור חימום מתוצרת אלקטרה. את החיבור לא ביצעה אמישראגז אלא אביחי מאור.

אכן, השיבו בני הזוג מאור, בכתב התביעה העלינו השערה כי במהלך הלילה ניתק צינור הגז מהתנור אבל זו השערה בלבד. לא הצבענו על הסיבה לפיצוץ. "כאשר היינו מאושפזים בבית החולים נטלו נציגי חברת הגז את מכלי הגז משטח ביתנו ללא רשותנו ובכך השמידו ראיות חשובות שהיו שופכות אור על הסיבה לפיצוץ". מעבר לכך, גם אם חיברנו את תנור אלקטרה בצורה לקויה, עשינו זאת משום שאנחנו לא אנשי מקצוע. אמישראגז לא הותירה בידינו כל ברירה. היא סירבה לשלוח טכנאי. בני הזוג מאור הפנו את השופטת לדו"ח חקירה ממנו עולה כי התנהלותה של אמישראגז היא סיסטמתית. היא מנחה את לקוחותיה לחבר את המוצרים מתוצרתה בעצמם לצינור הגז. היא אינה נוהגת להזהיר את לקוחותיה מפני חיבור או ניתוק מכשירים לצינור הגז.

דברים אלה לא שכנעו את השופטת גנות. היא פסקה כי כתב התביעה מצביע בבירור על האשמים הבלעדיים לקרות האסון: בני משפחת מאור. אין צורך לשמוע עדים ולקיים משפט כהלכתו. לגישתה של השופטת, אין זה משנה אם אמישראגז התרשלה בכך שלא סיפקה שירות תיקונים למוצר שלה או שלא הזהירה את לקוחותיה מפני הסכנה שבחיבור או ניתוק מכשירים לצינור הגז. זה גם לא משנה אם אמישראגז חיבלה בראיות, קבעה השופטת. "הפיצוץ אירע בשל חיבור לקוי וחובבני של תנור מסוג אלקטרה לצנרת הגז. חיבור זה נעשה על ידי מאור בעצמו. אמישראגז לא ידעה ואף לא יכולה הייתה לדעת כי מאור מתכוון לחבר לצנרת הגז תנור שאינו מתוצרתה".

תביעתם של בני משפחת מאור נמחקה אם כן על הסף. יומם בבית המשפט, כך נוהגים אנשי משפט להתבטא, לא ניתן להם.

פסק דינה של השופטת דליה גנות, שופטת מוערכת לכל הדעות, מנוגד לפסיקת בתי המשפט. הזכות לקיים משפט לגופו של עניין הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית מהמעלה הראשונה. בוודאי כשמדובר בתביעת נזיקין על פיצוץ גז. על פי פסיקת בתי המשפט מתקני גז הם "דבר מסוכן" ותאגידי הגז עוסקים לפיכך ב"שירות מסוכן". תאגידי הגז אחראים לכל דליפת גז אלא אם כן יוכיחו וישכנעו כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם. דיני הנזיקין והביטוח משמשים מכשיר חברתי צרכני חשוב מאין כמוהו. ניתן באמצעותם לכפות על תאגידי הגז לנקוט משנה זהירות כלפינו הצרכנים החשופים לסכנות של המוצר שהם מספקים. השופטת גנות יכולה הייתה, לאחר שמיעת עדים ומומחים כמובן, לספק לנו האזרחים סביבת חיים בטוחה יותר. להטיל על תאגידי הגז חובה לספק שירות תיקונים למכשיריה בליווי טכנאי גז שינתק במקצועיות את תנור החימום. לכפות על תאגידי הגז להתקין במתקניה מכשיר לאיתור דליפות עם ניתוק אוטומטי של בלוני הגז. השופטים אהרן פרקש, משה רביד ואורית אפעל-גבאי למשל, דחו בפרשת רביב את טענת תאגיד הגז כי אין לו אחריות לפיצוץ הגז משום שבנה של הנפגעת רכש וחיבר למכלי הגז צינורות שאינם תקינים ואינם תיקניים וחיבורם השגוי והרשלני הוא שגרם לפיצוץ. לו הייתם שולחים טכנאי בזמן, אמרו השופטים לתאגיד הגז, הייתם מונעים את הפיצוץ ולכן אתם אחראים לנזקי הנפגעים. השופטת אילה פרוקצ'יה הרשיעה תאגיד גז בגרם מוות ברשלנות בקבעה כי "חברה המספקת גז, מופקדת על מתן שירות חיוני לציבור הרחב. ככזו, היא חבה חובת זהירות מיוחדת לבצע את תפקידה בלא לסכן את בני הציבור. בידיה היכולת והמשאבים להתמודד עם חובת הזהירות המוגברת החלה עליה, לאור הסיכונים הנלווים לפעילותה". השופטת גנות יכולה הייתה לפסוע בדרכים של שופטים אלה, אולם היא בחרה לסלק את התביעה על הסף. חבל.

הערה: התובע הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין.


פסק הדין המלא
גש למאמר זה באינטרנט על מנת להוריד את הקבצים הבאים: פסק הדין המלא