Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

האם חברות הביטוח מפלות נשים?

1983-2011©חיים קליר ושות'

ג'סיקה ומיכאל אביעד תכננו טיול משפחתי בחו"ל. הם נכנסו לסוכנות נסיעות וקנו כרטיסי טיסה עבור כל בני המשפחה. בשביל השקט הנפשי, כך שידלו אותם בסוכנות, כדאי להצטייד בביטוח נסיעות לחו"ל. בני הזוג הסכימו. הסוכנות ביטחה אותם בחברת הביטוח הראל.

ארבעה ימים לפני הנסיעה, גילתה ג'סיקה בבדיקה עצמית כי היא בהריון. חלפו עוד יומיים. ג'סיקה חשה ברע והוחשה לבית החולים. הרופאים גילו כי ההיריון נפסק באופן טבעי. בשל מצבה, אסרו עליה הרופאים לצאת לטיול. במועד הקצר שנותר, לא ניתן היה לקבל את החזר דמי הטיסה מחברת התעופה.

ג'סיקה פנתה להראל, בתביעה לפצות אותה על עלות כרטיסי הטיסה.

הפוליסה שרכשת אצלנו לא מכסה סיכוני הריון, ענו לה נציגי הראל.

לא ידעתי, הפוליסה מעולם לא נמסרה לי, השיבה ג'סיקה.

נכון, הודו נציגי הראל, אבל בשביל זה יש אינטרנט. אם היית נכנסת לאתר שלנו באינטרנט, היית רואה את הפוליסה במלוא הדרה. היית מגלה כי סיכוני הריון לא מכוסים. נציגי הראל שילחו את ג'סיקה לביתה בלא כלום.

בני הזוג אביעד פנו לעזרת בית משפט השלום בירושלים.

השופט גד ארנברג מזכיר לנציגי הראל כי חוק חוזה הביטוח מחייב אותם להבליט סייגים בפוליסה. היה עליכם להבליט גם את הסייג של סיכוני הריון. אבל באינטרנט הסייג מובלט, השיבו נציגי הראל. אכן הוא מובלט, השיב להם השופט, אבל מטרת החוק היא להביא לידיעת המבוטח את הסייגים. על כן, אם בכלל לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטחים, ברור שלא הובלטו הסייגים בה. לכן הסייגים בטלים.

על בסיס מחדל זה, חייב השופט ארנברג את הראל להשיב לבני הזוג אביעד את מלוא עלות כרטיסי הטיסה.

בשולי הדברים מתייחס השופט ארנברג גם לטענה המהותית שהועלתה בפניו, הטענה כי הסייג של סיכוני הריון מפלה נשים בצורה בוטה וחסרת תום לב.

"לטעמי", משיב השופט לאקונית, "אין מדובר בהפליה אסורה".

מהם הנימוקים שהביאו את השופט למסקנה זו? השופט לא מגלה את צפונות ליבו. עם כל הכבוד, לעניות דעתנו, מדובר גם מדובר בהפלית נשים אסורה.

סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים אוסר על תאגידי הביטוח להפלות בין מבוטחים "מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".

לאור סעיף זה, הפלית מבוטחות אסורה, כשהיא באה על רקע היותן בנות ה"מין" האחר, או על רקע "הורות", כלשון הסעיף, ו"הורות" בשפה העברית, יגלה מי שיקרא במילון אבן שושן, כוללת בתוכה גם את התקופה של התרקמות העובר ברחם אמו.

אנו לא מסרבים לבטח נשים, יאמרו תאגידי הביטוח. אנו מקבלים אותן בברכה. אנו רק מסרבים לבטח נשים מפני סיכוני היריון. יתירה מזו, חלק מתאגידי הביטוח מוכן לבטח נשים גם מפני סיכוני היריון, הם רק דורשים מנשים אלה פרמיות גבוהות יותר. אכן תוספת הפרמיות נדרשת רק מנשים, אבל הרי להבדיל מגברים, רק נשים נושאות עמן סיכון של הריון.

אלא שבתחום הביטוח זו בדיוק המשמעות של הפליה אסורה. כאשר מסרבים לבטח מישהו, בטענה שהוא משתייך לקבוצה, אשר טמון בה סיכון, שאינו קיים בקבוצה אחרת, זו הפליה אסורה. נניח שמחר יתפרסם מחקר רפואי הקובע שרק יוצאי עדה מסוימת חשופים לסיכון של מחלה מסוימת. האם יהיה מותר לחברות הביטוח להחריג אותה מחלה מהפוליסות של כל יוצאי העדה? בוודאי שלא. האם יהיה מותר לחברות הביטוח להתחכם ולהחריג את אותה מחלה מכל הפוליסות, בידען שממילא המבוטחים בני העדות האחרות לא חשופים לסיכון של אותה מחלה? גם כאן התשובה ברורה.

הוא הדין בנשים. אכן, רק הן, למרבה הצער, או המזל, תלוי בעמדת המתבונן, צפויות להיכנס להיריון. דווקא משום כך, מאותו הרגע בו החוק אסר להפלות נשים, אסור לסרב לבטח אותן מפני סיכוני היריון. אסור גם לקחת מהן פרמיה גבוהה יותר מזו שלוקחים מגברים עבור אותה פוליסה, אפילו שאצל גברים לא קיים סיכון של כניסה להריון.

פסק הדין של השופט ארנברג עשה צדק עם בני משפחת אביעד אך הוא עשה עוול לציבור הנשים כאשר קבע כי הסייג של סיכוני הריון לא מפלה אותן לרעה.

ושוב נזכיר את שנקבע בדו"ח המפקח על הביטוח: תאגידי הביטוח קיבלו מהמדינה רישיון לנהל את הערבות ההדדית של החברה הישראלית. שוק הביטוח מהווה קרטל של 5 תאגידי ענק. תאגידי הביטוח מוגנים מפני תחרות חופשית. הם מרוויחים למעלה מ – 19 מיליארד שקל בשנה מפרמיות. לכן אסור להם להוציא מהמטריה הביטוחית את סיכוני ההיריון, דווקא משום שעל פי טבע הבריאה הם יכולים להתממש רק אצל נשים. מעבר לכל אלה, הסיכונים הטמונים בהריון כל כך נמוכים, ושולי הרווח של תאגידי הביטוח כל כך גבוהים, שאין כל חשש ליציבות תאגידי הביטוח, אם הם יבטחו סיכוני היריון, מבלי שהנשים תידרשנה להוסיף על הפרמיות הגבוהות ממילא.

1

לפסק הדין המלא