המרחב שבו נמצא אלוהים
אם יש אלוהים הוא לא שוכן באף אחד מבני האדם אלא רק במרחב שביניהם. משפט זה (בתרגום חופשי) לקוח מהסרט "לפני הזריחה". אולי נאמר גם ביצירות שקדמו לסרט שהוקרן לפני כעשרים שנה.
באחד מבתי החולים בירושלים נולדה לפני חודש בדיוק תינוקת מקסימה. מיד לאחר הלידה החלה התינוקת לרדת במשקל. כל התינוקות מאבדים נוזלים לאחר לידתם ומשקלם פוחת במעט. אולם אצל התינוקת שלנו הירידה במשקל לא פסקה גם לאחר שבני מחזורה החלו לעלות במשקל. הרופאים עושים כמיטב יכולתם. עדיין בחלוף חודש ימים הם לא מצליחים למצוא את הסיבה לירידה.
מי שייכנס לחדר בו מאושפזת התינוקת יתקשה שלא להבחין בדבר המופלא המתהווה במרחב שבין התינוקת לבין אביה שלא מש ממיטתה (האם למרבה הצער גם היא חלתה לאחר הלידה). למרות המצב הקשה מנשוא האב לא מאבד את עשתונותיו. הוא מרוכז וממוקד אך ורק בריפויה של בתו. יומם וליל, בשקט ובשלווה הוא מלטף אותה, מחבק אותה, מדבר אליה ושר לה. והיא נענית לאהבתו ונרגעת.
בעדינות אך בתקיפות, בלי טיפת תוקפנות מקפיד האב שהרופאים והאחיות לא יחסירו מבתו דבר. בענייניות, בלי כעס ובלי תרעומת מתקן האב כל משגה והרופאים גם מוכנים עבורו למחול על כבודם ולהיוועץ במומחים אחרים.
פעמים רבות שהיתי בירושלים אך אני מודה כי מעולם לא חוויתי בה את קיומו של אלוהים כמו שחוויתי את קיומו במרחב המופלא שבין התינוקת שובת הלב לבין אביה המסור.
כולי תקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה יתקבלו כל התפילות לשלומה של הילדה ומאמצי הרופאים ישאו פרי.
שנה טובה ושרק אהבה תשרור ביניכם לבין היקרים ללבכם,
חיים קליר וצוות המשרד