תספורות למבוטחים שרכבם אבד? תלוי בשופט

רכבו של שלמה יונה נגנב. חברת ביטוח ישיר, מבטחת הרכב בביטוח מקיף, לא הכחישה את קרות הגניבה. גם לא את העובדה ששוויו של הרכב לפי מחירון לוי יצחק היה שמונים אלף שקל.

אף על פי כן שילמה ביטוח ישיר ליונה רק שישים וחמישה אלף שקל. היא עשתה לו תספורת של חמישה עשר אלף שקל: שלושה עשר אלף בגין "נסועה גבוהה" (קילומטראז' גבוה) ועוד אלפיים בגין "ירידת ערך" עקב תיקונים שבוצעו ברכב לפני גניבתו.

יונה לא ויתר על ההפרש. הוא תבע אותו בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. בשיחה הטלפונית בה נמכר לי הביטוח הובטח לי שאני מבוטח על "מחיר המחירון", כך העיד יונה בפני השופט גיא הימן. לא נאמר שממחיר המחירון יופחתו רכיבים של נסועה גבוהה וירידת ערך.

השופט הימן האמין ליונה כי המוכרן של ביטוח ישיר דיבר אתו רק על מחיר המחירון. כעת פנה לספר החוקים וחיפש איזה חוק להחיל על המקרה. השופט גילה כי חוק הגנת הצרכן מכנה עסקה הנעשית באמצעות הטלפון בשם "מכר מרחוק". אותו חוק מחייב את מי שמוכר את מרכולתו במכר מרחוק לגלות לצרכן כבר בשיחת המכירה את "התכונות העיקריות" של הממכר. האם במסגרת חובתה לגלות למבוטח את "התכונות העיקריות" של הפוליסה הייתה ביטוח ישיר חייבת לגלות לו גם שבעת תביעה יבוצעו הפחתות ממחיר המחירון, הקשה השופט הימן. וזו התשובה שנתן: "להשקפתי מוכרן הביטוח אינו נדרש לומר זאת למבוטח ברחל בתך הקטנה. ידוע לכל בר דעת כי "מחירון" כולל את כל מה שמופיע בו על תוספות אשר מעלות את ערכו של הרכב ועל מגרעות המפחיתות מן השווי. מבוטח סביר מבין כך את המונח מחיר המחירון".

השופט הימן דחה אם כן את תביעתו של שלמה יונה ואף חייב אותו בהוצאות משפט בסך 2,500 שקל תוך שהוא מביע צער "על שהמבוטח החליט שלא לאמץ את הצעת-הפשרה שהניחה לפניו ביטוח ישיר בהמלצתו של בית-המשפט במהלכו של הדיון".

האם פסק דינו של השופט הימן נכון? כדי שהקורא יוכל לענות על השאלה אביא מקרה של מבוטח אחר של ביטוח ישיר שהונח על שולחנו של השופט יונה אטדגי בבית משפט השלום בתל אביב.

רכבו של אמיר אנגלר עבר תאונה קשה שהסתיימה באובדן מוחלט של הרכב. ביטוח ישיר שילמה לאנגלר תגמולי ביטוח לפי שווי הרכב במחירון לוי יצחק אולם הפחיתה חמישה עשר אחוז ממחיר המחירון לאור העובדה שהרכב עבר תאונה קודמת. גם אנגלר לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בתל אביב.

השופט אטדגי כמו עמיתו השופט הימן פנה לבדוק את החוק. אולם השופט אטדגי בדק גם את פסיקת משפט הביטוח ואת הנחיות המפקח על הביטוח. הוא גילה כי קיימת הנחיה של המפקח בסוגיה זו. חברות הביטוח נלחמו נגד ההנחיה בבית המשפט אולם בסופו של דבר התקפלו וההנחיה קיבלה תוקף של פסק דין.

באותה הנחיה מאפשר המפקח, משום מה, לחברות הביטוח לגבות מהמבוטחים פרמיית ביטוח מלאה לפי שוויו המלא של הרכב במחירון, אך בקרות מקרה הביטוח הוא מחייב אותן לשלם למבוטח תגמולי ביטוח מופחתים בהתחשב ברכיבים המפחיתים את שווי הרכב. אולם המפקח דורש מחברות הביטוח לתת למבוטח כבר "בשלב הצעת הביטוח" הסבר בכתב מפורט ומובלט באופן מיוחד על הרכיבים המביאים להפחתה בשווי הרכב בצירוף שתי דוגמאות שכיחות. חברת ביטוח שלא תפעל בהתאם להנחיה, קובע המפקח, לא תוכל להתחשב ברכיבים המפחיתים מערך הרכב.

במקרה של מכירת ביטוחים בטלפון, קבע השופטת אטדגי, "שלב הצעת הביטוח" הוא השיחה הטלפונית שבה נמכר הביטוח. לכן צריך לבדוק אם כבר בשיחת המכירה המבוטח הוזהר כי לא יקבל בכל מקרה את מחיר המחירון המלא.

מתמליל השיחה הטלפונית התברר לשופט אטדגי כי מוכרן ביטוח ישיר לא מסר לאנגלר פירוט כלשהו, חלקי או מלא, של מומים העלולים להשפיע על ערך הרכב.

לפיכך, קבע השופט אטדגי, לא הייתה ביטוח ישיר רשאית להפחית סכום כלשהו משווי הרכב בשל תאונות קודמות.

השופט אטדגי חייב אם כן את ביטוח ישיר לשלם למבוטח את מלוא מחיר המחירון.

הנה כי כן, המחלוקות בשני המשפטים היו זהות ואף על פי כן כל שופט הגיע לתוצאה הפוכה מזו של חברו. עוד הוכחה לכך שהכול תלוי בשופט. ומי פסק נכון השופט הימן או השופט אטדגי? זאת כבר יקבע הקורא הנבון.