Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

סמך על הנחיית סוכנת הביטוח וקיבל תספורת

אהרן דאהמן נפגע קשה בתאונת עבודה באתר בנייה. שנים רבות קודם לתאונה, רכש אהרן פוליסת ביטוח חיים בחברת הביטוח מנורה. בפוליסה היו שני כיסויים רלבנטיים לתאונה: הראשון לאובדן כושר עבודה. השני לנכות מתאונה.

סוכנת הביטוח של מנורה הסיקה מתוך המסמכים הרפואיים שאהרן המציא לה כי הוא זכאי לממש לאלתר את הכיסוי לאובדן כושר עבודה. לגבי הכיסוי לנכות מתאונה המצב שונה, הסבירה לו. כיסוי זה נכנס לתוקף רק כשהרופאים המטפלים ממצים את אפשרויות הריפוי להורדת שיעור הנכות. רק אז ניתן לדעת מהי הנכות הסופית. "כאשר תתגבש נכות צמיתה נפתח תביעה", כך בלשונה הודיעה לו.

אהרן נהג על פי מצוות הסוכנת. הוא המציא לה מעת לעת, משך למעלה משלוש שנים, אישורים מרופאים תעסוקתיים כי הוא נמצא באובדן כושר עבודה. במקביל המתין לאישור המוסד לביטוח לאומי על התגבשות נכותו הצמיתה. כשהגיע סוף סוף האישור הנכסף הביא אותו לסוכנת וזו העבירה אותו למנורה.

מצטערים, הודיעו מסלקי התביעות במנורה לאהרן, תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח היא שלוש שנים ואתה הגשת לנו את תביעת הנכות שלוש שנים וארבעה חודשים לאחר התאונה.

אבל פעלתי על פי הנחית סוכנת הביטוח שלכם, הזכיר להם אהרן, היא אמרה לי שאפשר לפתוח תביעת נכות רק לאחר שהנכות תתגבש לנכות צמיתה.

הסוכנת צדקה, השיבו מסלקי התביעות, באמת אין טעם לפתוח תביעה לפני שמתגבשת זכות תביעה. גם בפוליסה רשום שרק נכות צמיתה מקימה זכות תביעה. אבל השופט העליון אליקים רובינשטיין בפרשת אמיתי קבע כי בביטוחי נכות מתחילים לספור את ההתיישנות כבר מיום התאונה אפילו שהנכות טרם התגבשה ולמבוטח אין עדיין תביעה.

מה ההיגיון, התקומם המבוטח, איך יכולה תקופת ההתיישנות להתחיל לפני שהמבוטח זכאי להגיש תביעה? כך קבע העליון, השיבו מסלקי התביעות ודחו את תביעתו.

בהערת שוליים אבקש לציין כי מחאת אלפי המבוטחים שהפסידו את זכויותיהם עקב פסק דינו של השופט רובינשטיין עלתה עד לכנסת. בתיקון מספר 6 לחוק חוזה הביטוח שיזם חבר הכנסת מאיר שטרית פסק הדין בוטל. כעת תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח נכות מתחילה מיום התגבשות הנכות. אלא שתיקון זה לא חל על המקרה של אהרן. הוא חל רק על עילות תביעה שטרם התיישנו ביום שבו התיקון נכנס לתוקף (24.3.2014).

נחזור אל אהרן. הוא לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בפתח תקווה. התביעה הונחה על שולחנו של השופט אריאל ברגנר.

אין כל ספק, קבע השופט ברגנר, כי תביעתו של אהרן התיישנה על פי דיני הביטוח ועל פי פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת אמיתי.

אבל אני לא ידעתי שתביעת נכות מתיישנת בחלוף שלוש שנים ממועד התאונה, השיב אהרן, האם לא ראוי להטיל על חברות הביטוח והסוכנים חובה להתריע בפני המבוטח כי הוא עלול לאבד את תביעתו כאשר תקופת ההתיישנות מתקרבת לסיומה?

הטלת חובה שכזו, השיב השופט ברגנר, יש בה משום "הצבת סטנדרט גבוה מדי" עבור חברות הביטוח וסוכני הביטוח. השופט הזכיר גם את דברי עמיתו מתל אביב, השופט זאב המר, אשר קבע כי אין להטיל על חברת הביטוח ועל סוכניה לנהוג "מידת חסידות ולהזהיר את המבוטח מפני סכנת ההתיישנות הקרבה".

יחד עם זאת, השופט ברגנר קבע כי לכל אחד מהמתדיינים בפניו יש אחריות בנזיקין לאובדן זכויות המבוטח עקב התיישנות תביעת הנכות.

לסוכנת הביטוח אחריות משום שהציגה בפני המבוטח מצג שווא רשלני כאשר הנחתה אותו להמתין להתגבשות הנכות הצמיתה. בכך היא הטעתה את המבוטח לחשוב שתקופת ההתיישנות של תביעתו תחל רק עם התגבשות הנכות הצמיתה. "סוכנת ביטוח מקצועית ומיומנת חייבת לצפות שהמבוטח יסתמך על הנחייתה במיוחד על רקע האמון שרחש לה במשך השנים".

למנורה אחריות בשל העובדה שבפוליסה אין אזהרה על כך שתביעת נכות מתיישנת תוך שלוש שנים מיום התאונה. "הדעת נותנת כי היה על מנורה כמבטחת להפקיד הקפדה יתרה על פירוט נושא התיישנות התביעה במסגרת הפוליסה בשים לב להיותה תקופה מיוחדת ומקוצרת שאינה בידיעתו של המבוטח מטבע הדברים".

למבוטח יש יד בכך שתקופת ההתיישנות חלפה כי "זהירות סבירה מצד המבוטח היא לדאוג לזכויותיו ולא להמתין כי סוכנת הביטוח תתקשר לתזכר אותו בביצוע המשימות שהוטלו עליו".

בסופו של יום השופט אריאל ברגנר פסק כי מנורה והסוכנת ישלמו לאהרן שבעים אחוז מתגמולי הביטוח ואהרן יספוג תספורת של שלושים אחוז.

ואני ברשותכם מבקש להעלות ספק בנכונות פסק דינו של השופט ברגנר. הודעת אהרן על התאונה לסוכנת הביטוח כמוה כהודעה לחברת הביטוח. כך קובע מפורשות סעיף 37 לחוק חוזה הביטוח. הודעה זו חייבה את חברת הביטוח לעשות מיד את "הדרוש לבירור חבותה". כך לפי סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח. חובת חברת הביטוח לברר את חבותה כוללת לפי פסיקת בתי המשפט גם את החובה למנות רופאים מטעמה כדי לבדוק אם למבוטח נכות צמיתה. אם רופאי מנורה היו סבורים כי עדיין אין למבוטח נכות צמיתה היה על מנורה להודיע על כך למבוטח ולהתריע בפניו כי התביעה תתיישן אם לא יגיש תביעה לבית המשפט תוך שלוש שנים מיום התאונה. במקום זאת כדי לחסוך בעלויות מנורה העדיפה להמתין לקביעת רופאי המוסד ובכך הכשילה את המבוטח. בנסיבות אלה, לפי סעיף 8(ז) לחוזר המפקח לבירור ויישוב תביעות (2011-9-5) התביעה לא התיישנה.

בקיצור, התספורת שעשה השופט ברגנר למבוטח הייתה תספורת שווא. גם ההשקפה כי המבוטחים לא צריכים לצפות שחברות הביטוח והסוכנים יתנהגו עמם כ"מידת החסידות" מטרידה. השקפה זו מוליכה לכך שבנפול עליהם אסון, תושבי ישראל מגלים כי הביטוחים שהם רכשו במיטב כספם אינם אלא כרטיס כניסה לבית המשפט.

הערה: סוכן הביטוח וחברת הביטוח הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, ולדברי ב"כ המבוטח גם המבוטח הגיש ערעור.