ביהמ"ש להראל: תערכו בדק פנימי על יחסכם למבוטחים

אהרון יוסקוביץ שמר אמונים לחברת הביטוח הראל משך שלושים שנה. מידי שנה חידש אצלה את ביטוח דירתו והקפיד לשלם כמו שעון שוויצרי כל פרמיה שנדרשה ממנו.

האם הראל הייתה שם בשבילו כשנזקק לה? מה פתאום.

באחד מימי החורף הסוערים הפרגולה בביתו של יוסקוביץ קרסה. הוא פנה להראל אולם זו הפנתה אליו כתף קרה.

יוסקוביץ נאלץ לתבוע את הראל בבית המשפט. בסופו של דיון הרשמת הבכירה ענת דבי פסקה לטובתו ולא הסתירה את תחושתה הקשה מהתנהלותה הלא סבירה של הראל: "בטענות ההגנה של הראל היה משום ניסיון למשיכת זמן ודחיית הקץ. מן הראוי כי הראל תערוך בדק פנימי על מנת לבדוק הכיצד לקוח, אשר היה מבוטח במשך 30 שנה ואשר היה זכאי לפיצוי בגין נזק שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח נאלץ להמתין זמן כה ארוך ולהגיש תביעה בבית המשפט לצורך קבלת הפיצוי המגיע לו על פי פוליסת הביטוח שרכש".

אף על פי כן, הראל יצאה ללא פגע מהמשפט. מעבר לעלות תיקון הפרגולה ולהוצאות משפט בסך אלף שקל היא לא חויבה בדבר.

האם הנהלת הראל נענתה לפחות לקריאת בית המשפט וערכה בדק בית פנימי?

פסק דין שניתן בימים אלה בעניינו של מבוטח אחר של הראל מוכיח כי הנהלת הראל אפילו לא קראה את פסק דינה של הרשמת דבי או שקראה, חייכה בבוז וזרקה אותו לפח.

יוסף לוי החל לסבול מכפל ראייה ומצניחת עפעפיים. המומחים אבחנו כי הוא לוקה בעייפות שרירים, מחלה קשה הקרויה בשם מיאסטניה גרביס. הביטוח הלאומי הכיר בו נכה בשיעור של מאה אחוז לצמיתות. הרופאים המטפלים המליצו כי בעבודתו מול מחשב ישתמש במסך ארגונומי רחב ללא ריצוד עם רזולוציה גבוהה. מסך זה יאפשר צפייה המאמצת פחות את שרירי העיניים ויקל על ההתמודדות עם המחלה. לוי פעל כמצוות רופאיו ורכש את המסך תמורת 6,300 שקל.

לוי היה מבוטח בביטוח בריאות בהראל המכסה גם רכישת אביזרים רפואיים. הוא המציא להראל קבלה על רכישת המסך וצירף את אישור הרופאים המטפלים, כולל אלה מבית החולים בילינסון, על הצורך הרפואי בו. אף על פי כן מסלקי התביעות בהראל דחו אותו. את הדחייה נימקו בשתי טענות מקוממות. הראשונה: "המחלה שלך אינה מזכה בכיסוי ביטוחי". השנייה: "המסך הארגונומי אינו מהווה אביזר רפואי על פי תנאי הפוליסה".

מדוע שתי הטענות מקוממות? כי הן כל כך סתמיות וכוללניות עד כדי עלבון לאינטליגנציה. הנחת מסלקי התביעות היא כנראה שאדם חולה הוא כל כך עייף ורצוץ עד כדי כך שלא יילחם על זכויותיו ולכן לא כדאי לבזבז עליו מאמץ בחיפוש תשובות ענייניות.

אולם לוי לא ויתר. הוא הגיש תביעה נגד הראל בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה. התיק הונח על שולחנה של השופטת אושרית הובר היימן.

נציג הראל הבין כנראה כי טענת הדחייה הראשונה של הראל כל כך מוגזמת בסתמיותה עד שנמנע מלחזור עליה. הוא נאחז רק בטענה השנייה לפיה "המסך הארגונומי אינו מהווה אביזר רפואי".

השופטת הובר היימן לא התקשתה לקבוע כי גם בטענה השנייה אין ממש. היא פתחה את הפוליסה וגילתה כי מוגדר בה במפורש שאביזר רפואי הוא כל אביזר אשר נועד להקל או לשמש כלי עזר לבעל מוגבלות פיזית.

השופטת עיינה באישורים הרפואיים וראתה כי הרופאים כולם קובעים כי המסך הארגונומי נדרש בעטיה של המחלה כדי להקל על הנכה בפעילות יומיומית בעבודה מול מחשב. "לדידי, אין הדבר שונה מקביים או הליכון הנדרשים לאדם הסובל מנכות פיסית ברגליו, על מנת להקל עליו את ההליכה", קבעה השופטת.

השופטת הובר היימן חייבה אם כן את הראל לשלם למבוטח את תביעתו. היא אפילו הוסיפה ביקורת קשה על הראל הן על "ביטול הזמן המרובה" שגרמה כך סתם למבוטח והן על האופן הכוללני והסתום שבו העלתה את טענתה כי "המסך הארגונומי אינו מהווה אביזר רפואי מבלי להציג כל ראיות מטעמה כתימוכין לפרשנותה. טענה ולא פירשה".

אולם בסופו של יום, גם כאן חוץ מהוצאות משפט בסך אלף שקל הראל לא חויבה בדבר.

הנה עוד הוכחה לכך שבישראל יש דין ויש דיין אולם הם מרתיעים רק את האזרח הפשוט. לא את טייקוני הביטוח.